top of page

תוצאות חיפוש

נמצאו 25 תוצאות עבור ""

  • הצמדת מזונות למדד

    הצמדת מזונות למדד במאמר זה נדון בנושא של הצמדת דמי המזונות למדד (להלן: "הצמדה למדד") המחירים לצרכן, חשיבותה של ההצמדה, אופן חישובה ואופן גבייתה. בדרך הילוכנו במאמר זה, נדון בשאלה האם אי גבייה של ההצמדה לתקופה העולה שנתיים ימים מחייבת, בדומה לתביעת מזונות פניה לבית משפט לשם קבלת אישור לגבייה. כידוע, בכל פסקי הדין (ולעיתים אף בהסכמי גירושין) מוצמדים דמי המזונות (ולעיתים גם דמי המדור) למדד המחירים לצרכן. מדד המחירים לצרכן – מהו ומה חשיבותו? מדד המחירים לצרכן הוא אחד מהמדדים הבודקים את השינוי ברמת המחירים של סל מוצרים ושירותים אותם אנו, הצרכנים צורכים. למדד זה חשיבות רבה בקביעת דמי המזונות שכן, דמי המזונות המשולמים מותאמים בערכם לסל המחירים הרלוונטי אותה עת. ככל שסל המחירים יעלה צריך לעלות גם בהתאמה את דמי המזונות ומכאן ההצמדה. יש נטייה לכאורה להמעיט בהצמדות אך מתיקים רבים אותם מנהל משרדי עולה כי הסכום המצטבר לאורך השנים יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים! זה סכום כסף משמעותי ביותר שכדאי ומומלץ שלא להתעלם ממנו! חישוב הצמדות למדד הדרך לדעת איך מחשבים הצמדת מזונות למדד איננו מסובך וניתן לערוך את החישוב דרך מחשבון הצמדת מזונות למדד המוצע באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אופן החישוב משתנה בהתאם לכמה פרמטרים: א. הרכיב אותו מצמידים (מזונות או מדור או שניהם) ב. מהו מועד ההצמדה. ג. משך אי ההצמדה שבגינה מבקשים את ההשבה ד. מהו מדד הבסיס ממנו מחשבים. הערה חשובה! כשעורכים הצמדה אף פעם לא לוקחים בחשבון את הירידה רק את העלייה! עקרונית, החישוב איננו מסובך אך מומלץ להיוועץ עם רואה חשבון או בעל מקצוע בתחום על מנת להימנע מטעויות חישוביות. ככל והסכם "שותק" לגבי המועד הבסיס יש לחשבו ממועד מתן פסק הדין או ממועד ההסכמות שלגבי המזונות. לא קיבלתי את ההצמדה – מה עושים? במצב בו דמי המזונות משולמים ללא הצמדה או במצב בו ההצמדה היא חלקית (הסכום נמוך ביחס להצמדה) או במצב בו ההצמדה היא לסירוגין מוצע, ראשית כל, לפנות לצד המשלם ולהסב את תשומת ליבו לכך. בהעדר תגובה מתאימה, או לחלופין מחלוקת לגבי ההצמדה וגובהה יש (ככל וישנם הסכמות) לפנות לבעל מקצוע מתאים על מנת לערוך תחשיב מתאים. דוגמה לתחשיב שנעשה באמצעות טבלת אקסל על פי המחשבון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (מחשבון הלשכה) בטבלה ניתן לראות שסכום הקרן (דמי המזונות) עמד על 2500 ש"ח בחודש כאשר תחילת החישוב (יום פסק הדין או יום בו הוסכם על תחילת התשלום) הוא מאי 2017 ניתן לראות שההצמדה בחודש זה עמדה 7.5 שקלים אף עם עליית יוקר המחייה והעלאת מדד המחירים לצרכן עלו באופן משמעותי (כמעט כפול) דמי המזונות לסך ניכר של אלפי ש"ח. בהנחה ואין הסכמות עם הצד השני ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין התשלומים שלא שולמו כלל או שולמו בחסר. חשוב מאוד לערוך תחשיב נכון ומדויק! כמו כן, חשוב ביותר לדעת את אופן פתיחת התיק. אי תשלום מעל שנתיים- פנייה לבית המשפט? בסעיף 11 ל- חוק תיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 נקבע כך: סייג למזונות בעד העבר 11. (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור. (ב) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. בפסיקה התעוררה השאלה האם דיני ההצמדה דומים במהותם לדמי המזונות וממילא יש לפנות לקבל אישור מבית משפט אם דמי ההצמדה הנדרשים הם מעל לשנתיים? בטרם נדון בשאלה זו ונכנס בעובי הקורה יש להקדים מספר מילים על הנושא. כאמור, מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. מלשון הסעיף, ובוודאי מאופן ניסוחו עולה באופן מפורש שרק בגין דמי המזונות שלא נגבו שנתיים ממועד פסק הדין אז יש לפנות לבית משפט לשם גבייתם. הטעם לכך הובא בפסיקות רבות של בתי המשפט והוא נעוץ בצורך לשכנע את בית המשפט מדוע לא נגבו דמי המזונות למעלה משנתיים. בפסיקה נקבע כי מזונות ילדים אינם זכיה, אלא נועדו למען סיפוק צרכיהם. עסקינן בצריכה מידית אשר בלעדיה לא ניתן לאפשר קיומם. לכן, לאור חשיבותם, ראה המחוקק להעניק להם קדימות ודיני אכיפה מיוחדים; לאור בהילותם- גם הסעדים המשמשים לאכיפתם יכול ויהיו קיצוניים. ומן הכלל אל הפרט- משעה שלא נדרוש דמי המזונות, כאשר אלו נועדו לספק את צרכם המיידי, אינם יכולים להמתין זמן כה רב, והמתנה שכזו מעידה שצרכיהם סופקו. כך סיכם את הדברים כב' השופט זגורי: (תמ"ש (נצרת) 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד) "בין אם מדובר היה בהסכמה שבשתיקה ובין אם בהסכמה מפורשת ובין אם הסכמה בהתנהגות, העובדה שבמשך כל תקופת "הנזקקות" לא עתרה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל לבצע חיובי המזונות מדברת בעד עצמה ומלמדת, כי הסכימה לכך שהמזונות לא ישולמו לה. מדובר על הסכמה או ויתור על גביית מזונות שיש מקום ליתן להם תוקף שיפוטי, בייחוד שעה שהצדדים היו בעת ההסכמה/ויתור יריבים לכל דבר וענין. לצד האמור, צריך לשים לב שלא אחת עולים בפני בית המשפט טענות בדבר אי התשלום החל מפציעה בתאונה דרך מעבר דירה וכל בטענות האישה לחשש מאלימות. זהו איפא הטעם בתמצית לכך שהדורש מזונות לאחר שנתיים שלא החל בגבייתם יידרש לקבל את אישור בית המשפט. האם דין המזונות כדין ההצמדות? לאחר שראינו את הטעם בפנייה לבית המשפט נשאל האם טעם זה נכון גם לגבי ההצמדה? נראה את הדברים להלן: תמ"ש (קריות) 44163-12-15 דן כב' השופט סילמן האם: " מקום בו הפרשי המזונות נובעים מקיום חלקי, כגון אי הצמדה, קבלות קטנות, וכיו"ב, ומקום בו ההפרש קצוב וניכר לעין, אין צורך בהפניה לאישור ביהמ"ש; מאידך- בכל מקום בו מתעוררת סוגיה ראייתית, קושי שמא הצדדים הגיעו להסכמות חדשות שיש לבחנן בראייה רטרואקטיבית, מקום בו לא בוצעה גבייה שנים ארוכות, יש להפנות הצדדים לביהמ"ש, בהליך מהיר יחסית, על מנת שאלו ימציאו אישור לגביית החיוב, בין אם חל עליהם דין אישי ובין אם לאו." בהמשך פסק הדין ערך כב' השופט סילמן הבחנה בין אי תשלום כלל, המעלה קושייה כיצד התקיים הצד שאמור היה לקבל מזונות, ומדוע לא גבה (כאמור לעיל) לבין מצב בו היה "תשלום חלקי" אך ללא הצמדה למדד או בחסר, כשהפער אינו שנוי במחלוקת. השופט סילמן נימק עמדתו בכמה סיבות: א. ראשית, לא אחת נוהגים אנשים על פי סכומי בסיס, ורואים בכך תשלום "תקף", מבלי לדעת כי יש להשלים הפער; התנהגות אנושית זו שונה מהותית מהתנהגות בה נוהגים אנשים עת לא מבוצע תשלום כלל. ב. שנית- במצב של תשלום חלקי- חלוף השנים אינו מלמד על וויתור ואינו יכול לנבוע מהסכם "חדש" המאיין את החיוב, ומשכך, יש להתיר גבייה במציאות כגון דא. אין קושייה ראייתית. ג. שלישית- במצב דברים בו התשלום החלקי אינו שנוי במחלוקת, הנטייה תהיה ממילא להתיר גביית ההפרש, שכן אין מחלוקת בדבר קיום החיוב לאותה תקופה. ד. רביעית- ניתן למצוא גם עיגון לשוני באבחנה בין מזונות שלא שולמו כלל ובין מזונות ששולמו באופן חלקי; לפי סעיף 11, תקופת ההתיישנות מתייחסת למזונות "שלא התחילו לפעול לגבייתם" ובמקום בו נגבו סכומים חלקיים (בוודאי באופן רציף) לא החל מניין התקופה. מדבריו עולה איפא כי מקום בו הפרשי הצמדה וריבית מובעים מקיום חלקי, כגון אי הצמדה, קבלות קטנות וכדומה, ומקום בו ההפרש קצוב וניכר לעיין הרי שאין כל צורך בהפניה לבית משפט ולרשם הוצאה הפועל הסמכות לאשר גם אם לא החלו בגבייתם בחלוף שנתיים. יש לשים לב להבחנה חשובה! פסק דינו של כב' השופט סילמן מדבר על מצב בו אין קושי ראייתי וממילא ובהעדר מחלוקת לגבי הסכום הרי שהנטייה תהיה שלא לפנות לבית משפט. ברם, ובמקום בו ישנם קשיים (למשל התנגדות מצד המשלם בטענת פרעתי) אזי הרשם יעביר את הבקשה לבית משפט וידרוש את הכרעתו בנושא בגין התקופה של מעל שנתיים (עד שנתיים זה בסמכותו הטבועה של הרשם והוא יכול לאשר גם בלי אישור בית משפט). בכל מקרה צריך לדעת שהכל תלוי נסיבות ולכל רשם הוצאה לפועל יש סמכות שבשיקול דעת אם להפנות או לא להפנות. וזה אחד הטעמים מדוע הדברים צריכים לעשות בזהירות ובמיומנות. ההסבר להלן מחדד, ביתר שאת, את החובה להיות מדויקים עד כמה שניתן בחישוב ההוצאה החסרה. שכן, כל אי דיוק קטן יוביל לתגובה מהצד השני שתגרור בעקבותיה הליך נוסף בפני בית המשפט. מחשבון הלשכה להלן קישור למחשבון הלשכה: https://www.cbs.gov.il/he/Pages/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A6%D7%9E%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D.aspx הצלחות המשרד נתקבלה תביעת זוכה לגביית מדד 11 שנה אחורה. נתקבלה תביעת זוכה להגדלת קרן החוב בגין הצמדה שלא שולמה כלל משנת 2017. ביצענו בהצלחה עשרות רבות של חישובי אקסל של הצמדות - בזכות תחשיבים אלו הצלחנו לגבות עשרות אלפי ש"ח לטובת הזוכה. דוגמאות לפסקי דין והחלטות: בתיק עבור גביית מזונות ולאחר תחשיב מדויק שערך המשרד הגדלנו את החוב ב- 149,757 ש"ח: 2. בתיק אחר התקבלה עמדת הזוכה וקרן החוב הוגדלה ב- 8,277 ש"ח: 3. בתיק אחר שבו נתבקשה הגדלה על תקופת של 11 שנה קיבלה הרשמת את עמדתי שלא נדרשת הפנייה לבית משפט והתיק הוגדל בעשרות אלפי שקלים: שאלות ותשובות - הצמדות למדד לא קיבלתם מדד? משלמים לכם בחסר? רוצים לקבל חוות דעת? צרו קשר: משרד עו"ד רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • האם ניתן לתבוע בנזיקין בשל סרבנות גט

    האם סירובו של בן הזוג או בת הזוג לקבלת או מתן הגט יכולה להצמיח חבות מכוח דיני הנזיקין ובהתאמה לפצות את הנפגע? בשאלה זו נעסוק במאמר זה. כידוע, בפסיקה נקבע כי סרבנות גט עשויה להצמיח חבות (של סרבן הגט) לפתות את בן זוכו (מסורב הגט), הן מכוח דיני החוזים ועקרון תום הלב החולש על מכלול היחסים בין בני אדם לרבות בין בני זוג. והן מכוח דיני הניזקין. בתחום דיני הניזקין אנו מדברים על עוולת הרשלנות- או הפרת חובת תום הלב החוזית כאשר לסוגיה זו ישנם 3 גישות שונות שהוכרו בפסיקה (עמ"ש (מרכז) 63059-02-20 י. כ נ' ר. כ) בטרם נסקור את הגישות השונות יש לדעת כי הספיקה קבעה כי עצם קיומה של מערכת נישואין בין הצדדים, מקימה חובת זהירות מושגית, כאשר סטייה מאמות המידה המקובלות של ההתנהגות בהתאם לאותה חובת זהירות, עלולה להביא לחיוב בנזיקין (ראו, כדוגמה, תמ"ש (תל-אביב-יפו) 24782/98 - נ.ש נ' נ.י., [פורסם בנבו] (2008); תמ"ש (ירושלים) 18551/00 - ק. ס. נ' ק. מ.,[פורסם בנבו] (2004); תמ"ש (ירושלים) 20673/04 - ב. מ. נ' ב. ה. א., [פורסם בנבו] (2008)). יש להדגיש ולומר כי התנהגות שאינה מוסרית לא תוכר כעילה נזיקית, כך נפסק ע"י ביהמ"ש העליון כי בגידת בן זוג במשנהו לא תשמש כעילה נזיקית וזאת כיון שאין זה ראוי שבית המשפט יכניס ראשו ורובו לתוך קרביו של התא המשפחתי ויכוון את אופן התנהלותו הראוי והרצוי. כך מצאנו את דבריו של כב' הש' א. ריבלין בעניין ע"א 5258/98פלונית נ' פלוני[פורסם בנבו] (2004) – "בן הזוג המתעתע, הנואף, המפרק קשר ללא הצדקה, ראוי אולי לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט" (שם, פסקה 15). כך כתב גם כב' השופט עמית בעניין (8489/12- פלוני נ' פלוני ): "ראוי לציבור המתדיינים בארצנו, אשר הולך וגדל עם השנים, להפנים כי ההליך המשפטי אינו תרופה לכל מכאוב. קשה להלום כי בשם ההגנה על הפרטיות ושמירה על המרקם המשפחתי, המשפט ייכנס ברגל גסה למרחב הפרטי-אינטימי ביותר של בעלי הדין, במסגרת הליך משפטי שפגיעתו בפרטיות עלולה להיות אף קשה מהפגיעה בפרטיות מושא התביעה. עצם האפשרות להגיש תביעה מעין זו שבפנינו, עלולה לתמרץ את הצד הנבגד לאסוף ראיות בדרכים פסולות לצורך הגשת תביעה כנגד צד שלישי, וכתב התביעה שבפנינו אך יוכיח...קיצורו של דבר, כי טעמים חזקים שבמדיניות משפטית שוללים לטעמי הכרה בניאוף כעילה נזיקית או חוזית, הן בין בני הזוג בינם לבין עצמם והן בין מי מבני הזוג לבין צד שלישי. לצד האינטרס החשוב של שמירה על התא המשפחתי, יש לזכור כי אנו עוסקים בתחום המעוגן בחיי הרגש. בגידה לחוד, ותוצאות ממוניות לחוד" אחר ההערה נשוב לגישות השונות בפסיקה האם ניתן לתבוע בנזיקין בשל סרבנות גט העילה המחמירה"- עילה זו קושרת ככלל בין החלטת בד"ר המחייבת בגט, לבין תהגבשות עילת הרשלנות, או הפרת חובת תום הלב. גישת הביניים"- עילה זו ובדיוק כמו העילה המחמירה אף היא קושרת בין בין החלטת בד"ר בעניין הגט, לבין התגבשות עילה חוזית או נזיקית, בניגוד לגישה המחמירה גישה זו מסתקפת בהחלטת בד"ר מופתחת של המלצה להתגרש. הגישה הליברלית"- גישה זו מנתקת למעשה בין החלטת בד"ר לבין קיומה של עילה נזיקים או חוזית כאמור. לפי גישה זו, בן זוג ייחשב כסרבן גט מקום בו התגבשה "מסה קריטית" של נסיבות, המלמדת אדם סביר, כי אין עוד תוחלת לנישואין, ובכל זאת מסרב לבקשת בן זוגו להתגרש. לצרכי הבחינה האם אכן התגבשה אותה "מסה קריטית", אין הכרח בהחלטה מאת בד"ר המחייבת או הממליצה על גט, אך החלטה מעין זו עשויה לשמש נסיבה מהותית ומרכזית, המלמדת על התגבשות אותה "מסה קריטית". האם ישנו הבדל בין גבר מסורב לאישה מסורבת? ככלל, אין להבחין בין גבר מסורב גט, לבין אישה מסורבת גט, לעניין עצם קיומה של עוולה, או הפרת חובת תום הלב, כך שנתין לחייב הן גבר והן אישה בשל סרבנות גט; יחד עם זאת, יש וצריך לתת את הדעת להבדל המגדרי שבין גברים ונשים היכולים להשליך על שיעור הנזק ולו מן הטעם הפשוט שהנזק שיכול להיגרם לגבר עשוי להיות שונה מזה הנגרם לאישה גם ובעיקר כ לפי ההלכה היהודית לגבר יש אפשרות לבקש היתר נישואין ולישא אחרת אף בטרם התגרש. להרחבה ראו: בע"מ 997/15 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (2021), פסקה 36 לפסה"ד (להלן - "בע"מ 997/15"); עניין א.ש., פסקה 10(ב) לפסה"ד; תמ"ש (ת"א) 53194-01-13י.ח. נ' ל.ח.[פורסם בנבו] (2014); ב' שמואלי, סרבנות גט - עילה נשית, גברית או עצמאית המאפשרת לפצות גם גברים מסורבי גט? בין צדק חלוקתי, צדק מתקן והגברת כוח המיקוח של המסורב/ת, עיוני משפט ל"ט (2016) 545, עמ' 597. הקושי בתביעה הנזיקית על הקושי שבתביעה נזיקית וסידור גט עמד הרב אוריאל לביא במאמרו (ניתן להוריד את המאמר מפה: ) הקושי נעוץ בעובדה שתביעת הנזיקין תהווה כפייה בגט ובלשונו: '"גט הניתן בעקבות כפייה שהופעלה על הבעל שלא כדין, נחשב כגט המעושה שלא כדין, ואינו גט. כך נפסק בשו"ע אה"ע קלד, ה וכן בסעיף ז שם, ובבית־שמואל שם (ס"ק י) כתב שהלכה היא כדעת רוב הראשונים, שהגט בטל מהתורה. כך הדין בין שאנסוהו באונס הגוף, ובין שכפוהו באמצעות הפסד ממון, כמו שכתב הרשב"א (שו"ת ח"ד סי' מ) בשם הראב"ד...וכך כתב בבית־אפרים (אה"ע תניינא סי' עג): "לדעת רוב הפוסקים, אונס ממון הוי אונס, והגט בטל אף בלא מודעא." וכן בשבט־הלוי (ח"ה סי' רי): "וכבר יצאה הלכה לכלל ישראל שאונס ממון, נקרא גם כן אונס." בהמשך דבריו, כתב הרב לביא על חומרת הבעיה בפסיקה נזיקית "בנסיבות שהופעלו כנגד הבעל אמצעי כפייה לתת גט, גם אם יבקשו בני הזוג בביה"ד לסדר גט "בהסכמה", אין לסדר את הגט אלא לאחר שיבוטלו אמצעי הכפייה. גם אם האשה לא נקטה פעולות מעשיות לגביית הסכום שנקבע בפסק הדין, הרי כל עוד פסה"ד שריר וקיים וניתן להוציאו לפועל, נידון הבעל כאנוס. במקרה זה יש להורות כפי מסקנת תשובת שבט־הלוי הנזכרת, שיש להביא לביטול פסה"ד המחייב את הבעל בתשלום" יוצא איפא, שתביעת נזיקית יכולה להתברר בעתיד כגורם המסכל את הגט ולא ההפך כאשר התביעה עצמה תעמיד את סוגיית כשרותו של הגט בסימן שאלה גדול. פיצוי נזיקי בגין נזק על אף העדר ראיות על נזק ממשי בפסיקה נקבע שאף בהעדר ראיות על נזק ממשי, עדיין יש מקום לפסוק פיצוי בגין נזק כללי בשל היותו של מסורב גט וזאת על פי אומדנא, זאת נוכח הפגיעה בזכות המסורב לעצב את חייו כראות עיניו, לקשור זוגיות ולסיים נישואין בהם המסורב אינו מעוניין כאשר הסנדרט הפיצויים בגין סרבנות גט נע ככלל בין 25,000 ש"ח לבין 30,000 ש"ח לכל שנת סרבנות כמובן שאין לראות בסכומים אלו כסכומים קובעים כיוון שייתכנו מקרים בהם כל שנת סירוב מגדילה את נזקי המסורב, שאז במצב זה יש לקבל פיצוי גבוה יותר. ייתכנו אף מקרים הפוכים בהם. לסיכום עמדנו, על קצה המזלג בנושא קביעת הפיצוי הניזקי בגין סרבנות גט וראינו כי למעשה אין מקום להבחין בין גבר מסורב לאישה מסורבת בסייגים אותם הבאנו לעיל. כמו כן, עמדנו על קצה המזלג בבעיה ההלכתית הקשה העשויה לצמוח כתוצאה מהגשת תביעה נזיקית בכל הנוגע לשאלת כשרותו של הגט. מכאן, כי בטרם הגשת תביעה נזיקית בגין סרבנות יש לבחון היטב את המקרה הנדון ובהתאם לקבל החלטה האם להגיש תביעה אם לאו. יש לכם שאלה? רוצים להתייעץ? פנו אליי ואשמח לסייע! הכותב: עו"ד רפאל אוחנה מתמחה בתחום דיני המשפחה והמעמד האישי.

  • ביטול פסק דין בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות

    ביטול פסק דין בעדר הגנה או בהעדר התייצבות האם ניתן לבקש ביטול פסק דין? אם כן, מה התנאים לבקשה והאם יש הבדל בין בקשה המוגשת במועד לבין בקשה שמוגשת שלא במועד כל התשובות לשאלות אלו במאמר שלפניכם. ראשית, יש להקדים ולומר שתמיד ניתן לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה או התייצבות לאחד הדיונים בבית המשפט, כל עוד פועלים בהתאם להוראות פסק הדין והחוק. ברם, מדובר בסוגיא מורכבת, אשר רלוונטית במיוחד במקרים בהם פסקי דין ניתנו בהעדר הגנה משפטית, וכן במקרים בהם לא ניתן עוד לערער (כשפסק הדין הפך לחלוט), את מעוררות נסיבות מסוימות המצריכות את שינוי פסק הדין וההחלטות הנובעות ממנו. ביטול פסק דין בהעדר הגנה או התייצבות נדרש כאשר הנתבע לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב לדיון אליו הוא הוזמן כדין. במקרים אלה התובע זכאי להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות, ולרוב בית המשפט ייעתר לבקשה. לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק הדין רשאי בית המשפט בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2019 לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. בתקנה 131 לתקנות נקבע: נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד). התנאים להגשת הבקשה לביטול פסק הדין מחמת העדר הגנה או אי התייצבות. ישנם כמה תנאים שצריך לעמוד בהם על מנת להגיש את הבקשה: התנאי הראשון- קיומו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה או בהעדר התייצבות. במובחן: כאשר מוגש כתב הגנה ואז ניתן פסק הדין הרי שהבקשה הרלוונטית היא ערעור על פסק הדין (בכפוף לסייגים). התנאי השני- יש להגיש את הבקשה תוך 30 מהיום שהתקבל אצלו פסק הדין. יש לשים לב כי אם חלף המועד של 30 יום יש להגיש בקשה אחרת "בקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה," הבקשה חייבת להיות מלווה בתצהיר. את הבקשה יש לנמק היטב ולהסביר מדוע הוגשה הבקשה באיחור. בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה או התייצבות יש להגיש בכתב, ואליה יש לצרף תצהיר המאמת את הטענות העובדתיות המפורטות בבקשה חתום על ידי עורך דין. אי צירוף תצהיר לבקשת לביטול פסק הדין עשוי להוביל לדחיית הבקשה וממילא להותרת פסק הדין על כנו, גם אם יש בה טעמים כבדי משקל המצדיקים את ביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר הגנה או התייצבות. בנוסף, בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה או התייצבות חייבת לכלול מסמכים או נתונים שיסייעו להסביר מדוע לא הגשתם את כתב ההגנה במועד או מדוע לא הגעתם לדיון למרות שהוזמנתם כדין. כמו כן, במסגרת הבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה על הנתבע לפרט גם את רוב או כל טענות ההגנה שלו, על מנת להראות לבית המשפט שיש לו הגנה מוצקה לטענות התובע. דוג'- לקוח משרדי קיבל פסק דין בהעדר הגנה הלקוח טען כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו. מבדיקה שנעשתה עולה כי השליח שיקר בתצהיר המוסר ודיווח כי מסר את כתב התביעה לנתבע. במסגרת הבקשה התבקש בית המשפט לזמן את השליח לחקירה על מנת להפריך את אישור ההמצאה. ההלכה הנוהגת בבקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה או אי התייצבות הלכה מושרשת היא, כי לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ישנן שתי עילות: האחת- ביטול מחובת צדק, והשנייה- ביטול על פי שיקול דעת בית המשפט. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט מצא בע"א 5000/92, יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 836 "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק וביטול מכוח שיקול דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הינה נכונה לגופו של עניין, אם לאו... שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול דעתו של בית המשפט; ובבואו להפעיל שיקול דעתו, אם להיענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת היעדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם - ובעיקר - אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להביא את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה...". בדרך זו הילך ביהמ"ש העליון גם מפי כבוד הש' פרוקצ'יה ברע"א 8920/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' תק-על 2001(1) 1120, שעמדה על שני האדנים עליהם עומדת האפשרות לביטול פסק דין: "האחד-אי התייצבות של בעל הדין; אם התברר כי לא הומצאה הזמנה כדין לנתבע, כי אז יש לבטל את פסק הדין בין מתוך "חובת הצדק" ובין מהטעם כי בהעדר הזמנה לא קנה בית המשפט סמכות אישית לדון בעניינו של הנתבע. אם הומצאה הזמנה כדין, עדיין יכול בעל הדין המבקש ביטול לבוא ולהסביר את מחדלו ועשוי להיות כי הסדר זה יניח את דעת בית המשפט כי נמצא הצדק לאי ההופעה חרף הזמנתו כדין של בעל הדין. השני- סיכויי הצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים.". עולה מכאן, כי בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה, עליו לבחון את סיבת מחדלו של הנתבע וכן את סיכויי הצלחת הגנתו אם יבוטל פסק הדין. בית המשפט יקדיש חשיבות משנית לשאלה בדבר מחדלו של המבקש בהגשת הגנתו במועד שנקבע לכך. טיעונים שונים לבקשה 1. ביטול מכוח הצדק- במידה וישנו פגם בהליך מתן פסק הדין, הפגם יכול לשמש לעילה לביטול פסק הדין. בית המשפט חייב לבטל את פסק הדין במידה והוכח טיעון זה, ללא הפעלת שיקול ענייני. לדוגמה אם הנתבע מוכיח כי כלל לא קיבל הזמנה כדין, בית המשפט יהיה חייב לבטל את פסק הדין. 2. ביטול משיקול דעת בית משפט- במידה וההליך היה תקין ולא ניתן לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, עדיין בית המשפט יכול להורות על ביטול פסק הדין. בית המשפט שואל שתי שאלות: השאלה הראשונה היא מדוע לא הוגש כתב הגנה ו/או מדוע הנתבע לא התייצב לדיון. והשאלה השנייה היא האם ישנם סיכוי הגנה חזקים היכולים להביא לשינוי פסק הדין. למעשה השאלה השנייה היא מהותית יותר. כבר ראינו נסיבות שבהן בית המשפט התגמש לגבי הסיבות בגינן לא הוגש כתב הגנה, כאשר הוא ראה שישנם טיעוני הגנה חזקים העשויים להביא למתן פסק דין אחר. המלומד ד"ר יואל זוסמן כותב כך: "... בית המשפט יציג לעצמו שתי שאלות אלה: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט? שנית, מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש, אם יבוטל פסק הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט? השאלה השנייה היא עיקר, ולשאלה הראשונה נודעת אך חשיבות משנית". לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הדין בית המשפט יעביר את הבקשה (ככל הנראה) לצד השני למתן תגובה ולאחר מכן ייתן החלטתו בתיק. ברוב המקרים בהם ייצג המשרד בקשות מעין אלו חויבו המגישים בהוצאות משפט לצד שכנגד. ביטול פסק דין חלוט (שאינו ניתן עוד לערעור) בשונה מהמקרה הראשון, של ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהעדר התייצבות כאמור לעיל, במקרה שבו פסק הדין הופך לחלוט (היינו אינו ניתן עוד לערעור) המצב המשפטי עמום יותר, ומורכב למדי. לאור כך שהחוק אינו קובע הוראות מפורשות לגבי סוגיה ספציפית זו, בתי המשפט קבעו במהלך השנים כללים המאפשרים הגשת תביעת ביטול פסק דין שהפך למוחלט. חשוב לדעת כי המקרים שהוכרו בפסיקה כמצדיקים זאת הם נדירים וחריגים ביותר. מדובר למעשה במעין בקשה למשפט חוזר שבגדרו ניתן להעמיד לדיון מחדש (de novo) עניין שהוכרע בפסק דין – חלוט חרף העדר הוראה בחוק לעניין זה (בשונה מהליך פלילי שבו יש אפשרות לבקש משפט חוזר) כך למשל בפסק דין שניתן בשנת 2003 (ע"א 4628/92) הכיר בית המשפט באפשרות העקרונית לבטל פסק דין ולהשיב את הגלגל לאחור. ברם, פסיקות בית המשפט אלו קבעו כי היכולת לבטל פסק דין חלוט היא בעיקר בשל עילת התרמית בה נטען כי פסק הדין הושג במרמה. בפסק דין שהוזכר לעיל, בחן בית המשפט טענות נוספות שאינם מבוססות על טענת המרמה אלא על יסוד גילוי של ראיות חדשות. פסקי דין של המשרד קיבלתם פסק דין בהעדר הגנה? רוצים להגיש בקשה לביטולו? צרו קשר: משרד עו"ד רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל:refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • גביית מזונות והצמדה גם ללא אישור בית משפט

    גביית מזונות שלא החלו לפעול לגבייתם- נדרש אישור בית משפט – האמנם? עורכי דין כאלו העוסקים בעיקר בדיני משפחה והוצאה לפועל מכירים היטב את הסירוב של רשמי ההוצאה לפועל לאשר פתיחת תיק מזונות שהחוב הנטען הוא מעל שנתיים. רשמי ההוצאה לפועל דורשים (ולהלן נראה שהדרישה היא בניגוד לחוק ולהלכה הפסוקה) את בית המשפט לענייני משפחה כתנאי להמשכם של ההליכים וגביית החוב. ראשית לכל, נערוך הבחנה חשובה ביותר בהבדל שבין אי גביית מזונות שמקורה העדר תשלום הקרן הנומינלית לבין תשלום בחסר (למשל אי תשלום הצמדה ומדד, או תשלום חלקי של דמי הקרן). להבחנה זו יש חשיבות עצומה ונעמוד על כך בהמשכם של דברים. המקור הנורמטיבי. כאמור, המקור הנורמטיבי לסירוב רשמי ההוצאה לפועל הוא בחוק ישן נושן - חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק"). סעיף 11 (ב) לחוק מורנו כדלקמן: סייג למזונות בעד העבר 11. (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור. (ב) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. בהתאם להוראות סעיף 11(ב) על פניו צודקים רשמי ההוצאה לפועל בהפנותם לבית המשפט שכן זו לשונו הברורה של החוק. מהצד אחד- החוק איננו חל- החוק וההלכה בנושא מזונות לבן-זוג 2. (א) אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה מזונות לילדים קטינים 3. (א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה. (ב) אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה. הוראות סעיף 2 והוראות סעיף 3(א) קובעות מפורש שמי שחל עליו דין אישי, והוראות חוק זה לא יחולו עליו. היינו, על פי לשונו הפשוטה של החוק, הוא פורש תחולתו, על כל הוראותיו, על הקבוצה שבסעיף-קטן ב' בלבד, אשר מונה את מי שלא חל עליו דין אישי, ואת מי שחל עליו דין אישי אולם אין הוא חב במזונות על-פי הדין האישי, לעומת הקבוצה האחרת אשר בסעיף-קטן א' שחל עליה דין אישי המחייב במזונות. צריך להדגיש ולומר כי אכן ישנה מגמת בפסיקה לפיה חרף הוראות החוק הברורות ישנה נטייה להחיל את החוק אף על אלו שחל עליהם הדין האישי. כאן המקום להזכיר נשכחות ולציין את ההלכה הוותיקה ב- ע"א 779-76 יעקב שוחט נ' איווט כרמלה שוחט, פ"ד לב(1) 580 פורסם בנבו 08.05.1978 (להלן: "הלכת שוחט") שם נקבע כי אין תחולה לסעיף 11(ב) לחוק למי שדתו מחייבת אותו לשאת במזונות ילדיו. זאת ועוד, ולצד הלכת שוחט המחייבת ראו פסיקות אחרות רבות שבאו בעקבותיה (ראו דוג' נוספות: (המר' 22/72 נדב נ' נדב [פורסם בנבו] (26/3/72); ע"א 321/78 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (12/2/79); עא 250/83 עומרי נ' זועבי [פורסם בנבו] (8/5/85) ; ע"א 596/89 חקק נ' חקק [פורסם בנבו] (16/9/91). מהצד השני- מגמת בתי המשפט – נוהג כאמור, מצד אחד ראינו כי הוראות סעיף 11(ב) אינם חלים על מי שדתו מחייבת אותו בתשלום מזונות- ממילא, אין ולא צריכה להיות כל מחלוקת לגבי כך שלא נדרש אישור בית משפט לשם גבייתם. עתה נראה כי המגמה כיום בבתי המשפט היא להחיל את הוראות סעיף 11(ב) לחוק גם על בעלי דין אישי. ככל וזו המגמה הרי שהחוק חל וממילא נדרש לאישור בית המשפט לשם גבייתם. ראש וראשון, נפנה להחלטתו של כב' השופט שאול שוחט ב-תמ"ש 79052/98 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] 08.01.2001). בפסק דינו הנ"ל (סעיף 9 ואילך) קבע כב' השופט שוחט כי: "לשונו הדווקנית של החוק, כפי שצוטטה לעיל מוציאה מתחולה את כל הוראות חוק המזונות על מי שמזונותיו נפסקו על-פי הדין האישי" ...... "המשמעות הכללית של תוצאה זו – הפליה בין "צרכני מזונות" שונים בכל הנוגע ליכולת שלהם לפעול לגביית המזונות שנפסקו להם. אישה או ילד קטין שמזונותיהם נפסקו על-פי הוראות החוק, לא יוכלו לפעול לגביית המזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו אלא ברשות בית-משפט. מה שלא כן לגבי אישה או ילד קטין שמזונותיהם נפסקו על-פי הדין האישי. אלה יוכלו לפנות ללשכת ההוצל"פ בכל עת בלא שיצטרכו לקבל את אישור בית-המשפט לשם כך." את דבריו סיכם כב' השופט שוחט כך: זוהי תוצאה בלתי מתקבלת על הדעת העומדת בסתירה לעקרון השוויון בפני החוק אשר צריך לעמוד ביסוד כל מערכת משפט המכבדת את עצמה. תוצאה זו חמורה עוד יותר בימינו אנו שבהם הפכה המדינה למולדתם של נשים וילדים רבים שמזונותיהם נפסקים על-פי הוראות החוק ולא על-פי הדין האישי, אותם נשים וילדים שעלו מחבר-העמים בעשור האחרון. "צרכני מזונות" אלה מוצאים עצמם מופלים לרעה בכל הנוגע לחופש הפעולה שלהם בגביית המזונות שנפסקו להם לעומת "צרכני מזונות" שחל עליהם דין אישי. השופט שוחט טען כי סקירת הפסיקה בעניין מובילה אותנו למסקנה שאין הלכה יציבה של בית המשפט העליון בשאלה אם ראוי לפרש את הוראות סעיף 2(א) ו3-(א) סיפה לחוק המזונות כפשוטה או שמא ראוי לצמצם תחולתה רק להוראות המהותיות של החוק להבדיל מהפרוצדוראליות שבו. דבריו אלו של השופט שוחט מהווים למעשה את הבסיס הנורמטיבי הקיים כיום בפסיקה להחיל את הוראות החוק גם על אלו שחל עליהם דין אישי. על דבריו אלו חזר כב' השופט שוחט ב-רמ"ש רמ"ש (ת"א) 34024-01-13 ר' ל' נ' ע' ל' (17.4.2013) וקבע כי: "מדובר בסוגיה פרשנית בה אין הלכה מחייבת ועמדתו בעניין הייתה, כי לאור הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש להבחין בין הוראות מהותיות להוראות פרוצדורליות בחוק ולהחיל את ההוראות הפרוצדורליות גם על מי שמזונותיו נפסקים על פי הדין האישי" ההלכה אינה מחייבת- האמנם? כאמור, ראינו שסעיפי החוק מדברים באופן מפורש על אי תחולת החוק למי שחל עליו הדין הדתי וגם פסיקת בית המשפט העליון בסוגיא (הלכת שוחט). ראינו גם מגמה (כב' השופט שוחט) כי אין הלכה ברורה בעליון. בכל הכבוד הראוי, ובזהירות הנדרשת אני סבור שדעתו של כב' השופט שוחט עומדת בניגוד מוחלט להוראות החוק ולפסיקה בעניין. כאן המקום להזכיר את סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה המורה כדלקמן: הלכה פסוקה. (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון. לפיכך, וכאמור לעיל וכל עוד לא שינה המחוקק את החוק ובית המשפט לא הכריע בסוגיא זו הרי שאיננו מוסמכים לעשות זאת תימוכין לעמדתי זאת מצאתי ב- עמ"ש (מחוזי חיפה) 17587-02-20 א' נ' ב' (נבו 21.02.2022) עמ' 20 לפסק דינו של האב"ד כב' השופט ג'יוסי). בסוף דבריו כתב כב' האב"ד ג'יוסי כך: על יסוד כל האמור לעיל סבור אני, כי בשים-לב להלכת בית המשפט העליון; הוראות החוק הקיים; מבט צופה פני עתיד לעמדתו העדכנית של המחוקק; טובתם של הצדדים והילדים; שיקולי מדיניות שיפוטית; והגיונם של דברים, לא ניתן לקבל פרשנות, לפיה יש להחיל את סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה גם על מתדיינים החבים במזונות בהתאם לדין האישי. ..... לעניות דעתי, על המחוקק לעשות כל שלאל ידו על-מנת להגשים גם במקרה זה עיקרון השוויון לצד חיקוק ראוי וצודק, ולפיו לא יהיה על מי שנפסקו לטובתו או לטובת ילדיו מזונות, לפנות בבקשה לקבלת אישור מבית המשפט לגבות את תשלום מזונות הילדים שנפסקו להם, לאחר שחלפו שנתיים במהלכן לא פעל לגבייתם. הנה כי כן, עינינו הרואות כי חרף האמור בספק דינו ש השופט שוחט גם בתי המשפט המחוזיים סבורים כי העדר שינוי בחוק ו/או שינוי ההלכה המחייבת בעניין מחייבת לאמץ את תוכנם של הוראות החוק חרף הקשיים עליהם הצביע כב' השופט שוחט. מסקנת ביניים. בטרם נפנה לעשות הבחנה בין אי תשלום הקרן לבין תשלום חלקי נסכם עד שלב כי (לשיטתי ולמיטב הבנתי) למי שחל עליו הדין הדתי אין כל תחולה להוראות סעיף 11(ב) וניתן, אף ללא אישור בית משפט לפתוח תיק עבור חוב שלא החלו לגבותו גם מעל שנתיים. הדברים מעוגנים היטב בחוק (סעיפים 2ו-3) ונשענים על הלכות רבות של בתי המשפט על ערכאותיהם השונות לרבות החלטות של בית משפט עליון (הלכה שטרם שונתה). בין אי תשלום הקרן לבין תשלום בחסר- ההבדלים והנפקא מינה לצד כל האמור יש לעשות הבחנה ברורה בין אי תשלום מזונות כלל לבין תשלום בחסר. לדוג' חנה (זוכה) מקבלת את מזונותיה תדיר את רכיב ההצמדה למדד היא אינה מקבלת. האם במקרה זה (בהנחה שהרשם יקבל את דעת המגמה בפסיקה שהוראות החוק חלות) יש הבדל בין אי תשלום כלל לבין תשלום בחסר? נעיין שוב בהוראות סעיף 11(ב) ולמען הנוחיות נביאם שוב במלואם: 11. (א) תביעה למזונות שהוגשה כעבור יותר משנה לאחר התקופה שבעדה הם נתבעים, רשאי בית המשפט לדחותה בשל כך בלבד, אם לא ראה טעם סביר לאיחור. (ב) מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט. לשונו של סעיף קטן (ב) בפרשנותו הפשוטה עוסק ב- "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים". בדוגמא שהבאנו לעיל ראינו כי חנה הזוכה מקבלת את מזונותיה אך לא כולם. ברי, כי חנה התחילה לפעול לגבייתם של המזונות ממילא ובהכרח לא החלה תקופת ההתיישנות שכן, כאמור, חנה החלה לפעול לגבייתם ולכן אין מקום לשלוח את חנה להגיש בקשה לגביית מזונות. הערת אגב מלשון הסעיף, ובוודאי מאופן ניסוחו עולה באופן מפורש שרק בגין דמי המזונות שלא נגבו שנתיים ממועד פסק הדין אז יש לפנות לבית משפט לשם גבייתם. הטעם לכך הובא בפסיקות רבות של בתי המשפט והוא נעוץ בצורך לשכנע את בית המשפט מדוע לא נגבו דמי המזונות למעלה משנתיים. בפסיקה נקבע כי מזונות ילדים אינם זכיה, אלא נועדו למען סיפוק צרכיהם. עסקינן בצריכה מידית אשר בלעדיה לא ניתן לאפשר קיומם. לכן, לאור חשיבותם, ראה המחוקק להעניק להם קדימות ודיני אכיפה מיוחדים; לאור בהילותם- גם הסעדים המשמשים לאכיפתם יכול ויהיו קיצוניים. ומן הכלל אל הפרט- משעה שלא נדרוש דמי המזונות, כאשר אלו נועדו לספק את צרכם המיידי, אינם יכולים להמתין זמן כה רב, והמתנה שכזו מעידה שצרכיהם סופקו. כך סיכם את הדברים כב' השופט זגורי: (תמ"ש (נצרת) 6929-04-13 ש.מ נ' א.ד) "בין אם מדובר היה בהסכמה שבשתיקה ובין אם בהסכמה מפורשת ובין אם הסכמה בהתנהגות, העובדה שבמשך כל תקופת "הנזקקות" לא עתרה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל לבצע חיובי המזונות מדברת בעד עצמה ומלמדת, כי הסכימה לכך שהמזונות לא ישולמו לה. מדובר על הסכמה או ויתור על גביית מזונות שיש מקום ליתן להם תוקף שיפוטי, בייחוד שעה שהצדדים היו בעת ההסכמה/ויתור יריבים לכל דבר וענין. לצד האמור, צריך לשים לב שלא אחת עולים בפני בית המשפט טענות בדבר אי התשלום החל מפציעה בתאונה דרך מעבר דירה וכל בטענות האישה לחשש מאלימות. זהו איפא הטעם בתמצית לכך שהדורש מזונות לאחר שנתיים שלא החל בגבייתם יידרש לקבל את אישור בית המשפט. תימוכין ומקור בפסיקה תימוכין לעמדתי זו מצאנו בפסיקת בית המשפט (ראו: ער (קריות) 44163-12-15 פלונית נ' פלונית) שם ערך כב' השופט ניצן סילמן הבחנה ברורה "בין אי תשלום כלל, המעלה קושייה הכיצד התקיים הצד שאמור היה לקבל מזונות, ומדוע לא גבה ובין תשלום חלקי- אך ללא הצמדה או בחסר, כשהפער אינו שנוי במחלוקת" כב' השופט סילמן תמך טענתו ב- 4 טעמים שונים: (1) ראשית, לא אחת נוהגים אנשים על פי סכומי בסיס, ורואים בכך תשלום "תקף", מבלי לדעת כי יש להשלים הפער; התנהגות אנושית זו שונה מהותית מהתנהגות בה נוהגים אנשים עת לא מבוצע תשלום כלל. (2) שנית- במצב של תשלום חלקי- חלוף השנים אינו מלמד על וויתור ואינו יכול לנבוע מהסכם "חדש" המאיין את החיוב, ומשכך, יש להתיר גבייה במציאות כגון דא. אין קושייה ראייתית. (3) שלישית- במצב דברים בו התשלום החלקי אינו שנוי במחלוקת, הנטייה תהיה ממילא להתיר גביית ההפרש, שכן אין מחלוקת בדבר קיום החיוב לאותה תקופה. (4) רביעית- ניתן למצוא גם עיגון לשוני באבחנה בין מזונות שלא שולמו כלל ובין מזונות ששולמו באופן חלקי; לפי סעיף 11 לחוק תקופת ההתיישנות מתייחסת למזונות "שלא התחילו לפעול לגבייתם" ובמקום בו נגבו סכומים חלקיים (בוודאי באופן רציף) לא החל מניין התקופה. במסקנתו (סעיף 28 לפסק הדין) קבע כב' השופט סילמן: " כי מקום בו הפרשי המזונות נובעים מקיום חלקי, כגון אי הצמדה, קבלות קטנות, וכיו"ב, ומקום בו ההפרש קצוב וניכר לעין, אין צורך בהפניה;" גם פסיקה מאוחרת יותר דנה בעניין דומה (בו שולמה הקרן אך לא רכיב ההצמדה) ראו: תלה"מ (משפחה פתח תקוה) 6686-07-20 אלמונית נ' פלוני (נבו 15.01.2022) קבע בית המשפט כי יש לאמץ את גישתו של כב' השופט סילמן (ראו סעיפים 38-40 וביתר הרחבה סעיף 58 לפסק הדין) כמה טעמים לדבר: (1) משעה שהפרשי המזונות נובעים מקיום חלקי (כאמור אי תשלום הצמדה ומדד) הרי שאין כל צורך בהפניה כלל לבית המשפט. (2) הצורך כעת לפנות שוב לערכאות משפטיות אינה עולה בקנה אחד לא עם טובתה של הקטינים, אשר ולא יכולה להיות כל מחלוקת, שאיננה מוגשמת בעת התדיינות ומאבקים ממושכים בין הוריהם ולא עם מדיניות שיפוטית רצויה. בעניין זה נפנה לדברי כב' המשנה לנשיאה, כב' השופט הנדל פסקה 13 (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] 20.01.2021): ".... התדיינות מחודשת בין הורים עלולה להעצים את הפגיעה בילדים ואף להעכיר את היחסים בין הקטינים להורים ובין ההורים לעצמם על כך יש להוסיף, ואולי בכך עיקר, פנייה לבית משפט בעניין שאיננו שנוי במחלוקת (המזונות מכוח פסק דין) מהווה למעשה מעין "דיון נוסף" בסוגיה שכבר נפסקה על ידו. מסקנת הדברים - גביית מזונות והצמדה גם ללא אישור בית משפט. כאמור לעיל, יש וצריך לעשות הבחנה ברורה בין אי תשלום מזונות לבין תשלום אך חלקי. ישנה אי הבנה גדולה בנושא לרבות של רשמי ההוצאה לפועל בנושא זה. חשוב להבהיר- ככל ונגבנו דמי הקרן במלואם או אפילו באופן חלקי הרי שמרוץ ההתיישנות איננו מתחיל ולכן ניתן יהיה לגבות גם מעבר לשנתיים אחורה וזאת ללא אישור בית המשפט. דין דומה יחול גם על גבייה חלקית (חלק מהקרן או אי תשלום הצמדה וכו') שגם במצב זה אין צורך לפנות לבית המשפט לקבלת אישור. לפיך, ולאור כל האמור אני סבור, לעניות דעתי כי דחיית בקשה לגביית מזונות עבר והפניית הזוכה לבית משפט לגביית חובה עומדים בסתירה להוראות החוק המפורשות ולהלכות בית המשפט בנושא. ואף אף נאמר שזו המגמה כיום הרי שאין בסמכות בית המשפט ורשמי הוצאה לפועל לפעול בניגוד להוראות החוק ולהלכת בית המשפט בנושא (ראו סעיף 20 לחוק יסוד השפיטה לעיל ). כמו כן, חשוב לעשות את ההבחנה בתיק בין אי תשלום כלל לבין תשלום חלקי יש לעמוד על כך ולדרוש ההחלטה בבקשה אין לקבל את עמדת רשמי ההוצאה לפועל בנושא מאחור ואלו, כאמור, עומדים בניגוד לחוק. שאלות ותשובות לייעוץ בנוגע לפתיחת הליכים בתיקי מזונות צרו קשר משרד עו"ד רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • הליכי פינוי מושכר

    הליכי פינוי מושכר הליכי פינוי מושכר בעלי נכסים רבים, נתקלים מעת לעת בשוכרים בעיתיים אשר משלמים מעת לעת ועושים בעיות עם דמי השכירות בתואנות שונות ולעיתים חמור מכך- לא משלמים בכלל. כולנו מכירים היטב את התירוץ הישראלי הידוע- "אל תדאג יהיה בסדר"; "סמוך עליי תוך יומיים אני מארגן לך את הכסף"; "מילה שלי שווה יותר מכסף". אבל המציאות מוכיחה שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. במצב זה נוצרת אי נעימות גדולה של "לרדוף" אחרי הכסף שלכם. ומילא זה- אבל מה עושים במצב שהשוכר לא רק שלא משלם אלא גם מסרב לפנות את הנכס? ומה עושים במצב בו השוכר לא משלם, לא מפנה וגם הורס את הנכס? כלל חשוב- יש מניעה חוקית לעשיית פעולה חד צדדית כמו: הוצאת ציוד, ניתוק מים, החלפת מנעולים, ניתוק החשמל. כל אלו הם פעולות לא חוקיות שעלולות לחשוף אותך בפני תביעה! על כל השאלות הללו נענה במאמר זה. שוכרים רבים מנצלים את העובדה שגלגלי הצדק טוחנים לאט, לאט מידי. אותם שוכרים סבורים כי הימשכות ההליך המשפטי יגרמו לך לזנוח את התביעה ואף להסכים לפשרות מרחיקות לכת. לא עוד! כיום, המחוקק הקנה סעד מהיר שדרכו ניתן לעתור אך ורק לפינוי המושכר (על תביעה בגין הנזקים ועל אי תשלום שכר דירה והוצאות שוטפות נדון בהמשך). עתה נראה את 3 השלבים העיקריים שבהם ניתן לפעול על מנת למצות את הדין עם השוכר הסורר. שלב ראשון- ההליך המשפטי התקנה הרלוונטית העוסקת בפינוי מושכר היא תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 בהתאם לתקנה זו- על התובע להגיש כתב תביעה לבית משפט כאשר לכתב התביעה יש לצרף רשימת מסמכים הנוגעים לעניין הנדון, המצויים או שהיו מצויים תחת ברשותו או בשליטתו. אם המסמך ברשות התובע יש חובה לצרפו ואם לא יש צורך לפרט את הנסיבות הקשורות לכך. דוגמאות למסמכים: א. נסח טאבו- המעיד כי אתם הבעלים של הנכס (או רשאים להחזיק בהם לפי סעיף 16 לחוק המקרקעין). ב. הסכם שכירות בין השוכר למשכיר. ג. חוות דעת מומחה (אם ישנה) ד. התכתבויות המעידות על בקשת התובע לפנות את הנכס. ה. הוכחות כתובות להעדר תשלומים שוטפים לרשויות ו. מכתב התראה מעו"ד (אם ישנו) בנוסף, בעל דין התובע פינוי מושכר צריך להגיש תצהיר המאמת את העובדות שבכתב התביעה. לאחר שהוגשה התביעה- על הנתבע להגיש כתב הגנתו תוך 30 יום. לאחר מכן ייקבע מועד לדיון ויינתן פסק דין. אבל- זה לא הסוף. שלב שני- הליכי הוצאה לפועל לעיתים, גם לאחר מתן פסק הדין השוכר מתבצר בדירה ואינו מוכן לשלם ולהתפנות ובשל כך יש לעבור לשלב השני שעינינו הליכי הוצאה לפועל. לשם כך, יש לעתור להוצאה לפועל לפתיחת תיק לפינוי המושכר. מדובר בהליך ארוך שעלותו יקרה הדורשת תיאומים מול כמה וכמה גורמים שונים. מומלץ לעבוד עם עו"ד בקיא בתחום על מנת לחסוך את עוגמת הנפש הכרוכה בניהול ההליך. השלב השלישי והאחרון – ואולי החשוב מכל – תביעה כספית בשלב השלישי יש לעתור בתביעה כספית כנגד השוכר בגין כל הנזקים שנגרמו לך לרבות הוצאות שאתם נדרשתם לשאת בגין ניהול ההליך המשפטי לרבות עוגמת נפש ושכר טרחת עורך דין. כמה כללים חשובים 1. לעולם אין לצאת מהנכס ולשחרר את השוכר ללא שנערך פרוטוקול מסירה מסודר. פרוטוקול מסירה מעיד על הליקויים הקיימים כך שבבוא העת ניתן יהיה על בסיס הפרוטוקול לתבוע את השוכר. צריך לדעת שלא תמיד שוכרים מסכימים לחתום על פרוטוקול כזה ולכן חשוב עד מאוד: 2. להביא מייד שהשוכר עזב את הדירה מומחה שיעריך את הנזקים הקיימים (לעיתים מדובר בנזקים הנאמדים בעשרות אלפי שקלים) וייתן חוות דעת. 3. לאסוף את כל המסמכים המעידים על החוב של השוכר. כולל חובות לעירייה (בהנחה ולא שולמו) תשלומים לעורכי הדין, אגרות בגין פתיחת התיקים (בהוצאה לפועל ובית משפט) תשלומים (למשל בגין שליחויות והמצאות כדין, עבור הדפסה והגשה לבית משפט) וכמובן- הנזקים שיש בנכס המושכר. והכי חשוב! החוב השוטף שלא שולם במשך כל התקופה עד מועד הפינוי בפועל. זוהי רשימה לא ממצה וייתכן ויהיו הוצאות נוספות ואלו ייבחנו במסגרת הפגישה של התובע עם עורך הדין. שירותי המשרד אנחנו נותנים שירות משפטי ומעטפת מלאה במסגרת הליכי פינוי מושכר: * פניית ייעוץ ראשוני ללא התחייבות – ללא עלות. * במשרדנו מתנהלים תיקי פינוי מושכר רבים עם הצלחות מרשימות. * במקרים חריגים המשרד יפעל להגשת תביעה תוך 48 שעות. * משרדנו מנהל הליכי פינוי מושכר בהוצאה לפועל. * אנו מטפלים גם בהליכים האזרחיים בתביעה הכספית כנגד השוכר הצלחות המשרד בתיק האחרון שנוהל על ידי משרד בהליכי פינוי מושכר זכתה התובע בהליך ובית המשפט הורה על פינוי הנכס. בית המשפט אף חייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחה בסך של 10,000 ש"ח שאלות ותשובות- הליכי פינוי מושכר מעונינים לקבל ייעוץ משפטי בגין שוכר שלא מתפנה או לא משלם? צרו קשר משרד עו"ד ומגשר רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • מאגר מידע מהו?

    מאגר מידע מהו – ואיך עומדים בהוראות החוק בכל מה שנוגע למאגרי מידע, רבות הן החברות שלא מודעות בכלל לכך שהן עוברות על החוק. החל משנת 2018 נכנסו לתוקף תקנות שמקשיחות את הדרישות לאבטחת מידע מכל מי שהוא בעל מאגר מידע. המשמעות של זה היא שחברות, ארגונים, ונושאי משרה שמחזיקים בכמויות מידע עצומות על אנשים, חשופים לקנסות מנהליים, לתביעות אזרחיות ואפילו לסנקציות פליליות אם לא יעמדו בהוראות. חשוב לדעת ולהכיר את הוראות החוק והתקנות, להבין מה נחשב למאגר מידע, ובאילו דרישות צריך לעמוד. מאגר מידע – מהו? סעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א – 1981 מגדיר מאגר מידע: "מאגר מידע" – אוסף נתוני מידע, המוחזק באמצעי מגנטי או אופטי והמיועד לעיבוד ממוחשב. להגדרה זו קבע המחוקק 2 חריגים: 1.       אם מדובר באוסף לשימוש אישי אשר איננו למטרות עסק 2.       אם מדובר באוסף אשר כולל רק שם, מען, ודרך התקשרות, שלבדו לא יוצר אפיון שיש בו פגיעה בפרטיות של בני אדם ששמותיהם כלולים בו, אך ורק אם לבעל האוסף או לתאגיד שבשליטתו אין אוסף נוסף. לפי החוק המונח "מידע" מתייחס לנתונים על אישיותו של האדם, על מעמדו האישי, צנעת אישיותו, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי, ההכשרה המקצועית שלו, דעותיו ואמונותיו. על מי חלה החובה לשמוע על החוקים הנוגעים למאגרי מידע? לפי חוק הגנת פרטיות, מנהל מאגר מידע הוא מנהל פעיל של גוף, אשר בבעלות שלו או בהחזקתו יש מאגר מידע, או אדם שמנהל כזה הסמיך אותו לעשות זאת. החוק מציין שכל אדם שעונה להגדרה הזו של מנהל מידע ו/או מחזיק מידע באופן מגנטי או אופטי (כלומר – באופן אלקטרוני), מחוייב לעמוד בהוראות החוק בדבר מאגרי מידע. אם לא יעשה זאת – יהיה חשוף לקנסות מנהליות, תביעות בנזיקין או סנקציות פליליות. ניתן להבין מכך שלמשל רשויות שלטוניות, כמו עיריות או מועצות, מחויבות לעמוד בהוראות חוק הגנת הפרטיות בנוגע למאגר מידע מכיוון שהן מחזיקות במידע רב על אודות התושבים שלהן. יש עוד המון דוגמאות לכך – כל חברה או עמותה או כל גוף אחר אשר מחזיק אצלו פרטים אישיים של הלקוחות שלו, כמו תעודת זהות, כתובת, פרטי כרטיס אשראי וכן הלאה, גם היא מחויבת לעמוד בהוראות. גם כל ארגון שמשתמש במידע על אנשים למטרות העיסוק שלו, נחשב למנהל מאגר מידע. חובת רישום מאגר מידע אחרי שהבנו שגופים מסוימים מבינים שיש להם מידע על אנשים ואשר נחשב למאגר לפי הוראות חוק הגנת הפרטיות, הוא צריך לדעת שבעקבות זאת חלות עליו לא מעט חובות. החובה הראשונה היא חובת רישום המאגר בפנקס מאגרי המידע כאשר בקשה זו דורשת הגשת מסמכים שונים. רישום הפנקס מתנהל על ידי הרשות להגנת הפרטיות. על מי חלה החובה לרשום את המאגר לא כל מאגר מידע צריך להיות רשום. לפי הוראות החוק בעל מאגר המידע חייב לרשום אותו רק אם לפחות אחת מהחלופות הבאות מתקיימת: 1.       יש במאגר המידע המדובר מידע על מעל 10,000 אנשים. או: 2.       יש במאגר המידע המדובר מידע רגיש על אנשים – מידע רגיש כולל נתונים על האישיות של האנשים, מעמדם האישי, צנעת אישיותם, מצבם הבריאותי, מצבם הכלכלי, הכשרה מקצועית, דעות, אמונות וכן הלאה. או: 3.       זהו מאגר מידע של גוף ציבורי או: 4.       זהו מאגר מידע המשמש לשירותי דיוור ישיר בשנת 2018 נכנסו לתוקפם הוראות וכללים המפרטים הוראות ואמצעי אבטחה שבעלים או מחזיקים של מאגרי מידע צריכים לפעול לפיהם. מטרת הכללים הללו היא לנסות להקטין ככל הניתן את החשיפה שיש למידע אישי ורגיש של אנשים, ולמנוע ממנו לזלוג לגורמים חיצוניים שלא מורשים לראות אותו. הוראות אלו מפורטות ב-תקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), תשע"ז-2017 בין הדרישות בתקנות ניתן למצוא את הדרישות הבאות: א.         הכנה של "מסמך הגדרות המאגר" שמגדיר את מאגר המידע ב.         מינוי של ממונה על אבטחת המידע של מאגר המידע ג.         בנייה של נוהלי אבטחה למאגר המידע ד.         מיפוי של המערכות השונות במאגר המידע ועריכת סקר סיכונים ה.         התקנה של מערכות אבטחה פיזיות וכן סביבתיות, וחובת תיעוד של השימוש במאגר המידע ו.         יש לדאוג לניהול כוח האדם לו יש גישה למאגר המידע על פי רמות האבטחה הנדרשות ז.         יש לנהל את הרשאות הגישה למאגר המידע כך שתהיה הרשאה רק למי שנדרש לעשות שימוש במאגר לצורך מילוי תפקידו ח.         יש לתעד ולדווח על אירועי אבטחה ט.         הגבלה של השימוש בהתקנים ניידים בארגון י.          עריכת ביקורות תקופתיות בנוגע לרמת אבטחתם של מאגר המידע בתקנות אלו גם נקבעו סוגי המאגר ורמות האבטחה מאגרי מידע המנוהלים על ידי יחיד: אלו מאגרים שמי שמנהל אותם הוא אדם יחיד, פרטי, או תאגיד שנמצא בבעלות של אדם יחיד. הרעיון הוא שפרט לאדם הזה, השימוש במאגר המידע יכול להיות חשוף רק לעוד 2 אנשים נוספים מקסימום. בנוסף, צריך שיתקיימו גם התנאים הללו: המאגר לא מכיל מידע על מעל – 10,000 אנשים; המאגר לא מכיל מידע אשר מוגן בסודיות לפי דין או לפי כללי אתיקה מקצועית; מטרתו של המאגר היא לא דיוור ישיר. מאגר שעומד בכל התנאים הללו נחשב למאגר מידע שמנוהל בידי יחיד. רמת האבטחה הבסיסית: בקטגוריה זו נמצאים מאגרי מידע אשר לא מנוהלים על ידי יחיד, אבל יחד עם זאת הם לא עונים עדיין להגדרה של מאגר מידע שדורש רמת אבטחה גבוהה או בינונית. רמת אבטחה בינונית: קבוצה זו מכילה מאגרי מידע שהמטרה שלהם היא איסוף מידע לצורך של דיוור ישיר, וכן מאגרי מידע אשר כוללים מידע הנוגע לצנעת חייו האישיים של האדם (כפי שהסברנו קודם – מידע רפואי, כלכלי, אמונות וכן הלאה). רמת אבטחה גבוהה: קבוצה זו כוללת את מאגרי המידע אשר מכילים מידע על יותר מ – 100,000 אנשים או לחלופין שמספרם של המורשים בגישה אליהם גבוה מ – 100 איש. ניתן לראות שבתקנות נקבע כי ככל שרמת האבטחה הנדרשת היא גובה יותר, המשמעות של זה היש על בעלי המאגר יותר חובות שהוא צריך לפעול לפיהן כדי לעמוד בכל הוראות החוק והתקנות שמנסות להגן ככל וניתן על האנשים מהפצת מידע עליהם. סנקציות בגין אי מילוי הוראות החוק והתקנות החוק קובע כי בעל מאגר אשר לא עומד  בהוראות החוק עובר עבירה פלילית כאשר העונש המקסימאלי יכול להיות עד שנת מאסר. בנוסף מדובר על עוולה לפי פקודת הנזיקין, שחושפת את בעל המאגר לסיכון של תביעה בגין נזקים שנגרמו לאנשים שהמידע שנאגר התייחס אליהם. יתר על כן, הפרה כזו עלולה גם לגרור קנסות מנהליים מטעמה של הרשות להגנת פרטיות. לסיכום עם עלייתם של מקרי התקיפה ואירוע הסייבר במרחב הקיברנטי עלתה לאין ערוך רמת האכיפה כיום כנגד חברות או ארגונים לעשות בדיקה מקיפה ומיפוי של כל מידע שהוא מחזיק בו, ולראות אם זהו מידע אישי שמחייב ברישום וכן חייב לעמוד בדרישות החוק והתקנות. כמו כן, צריך לזכור שהחובות האלו יוצרות אחריות רחבה מאד על הדמויות הראשיות שקשורות למאגר המידע – בעל מאגר המידע, מנהל המאגר, או מחזיק המאגר – לפי הנסיבות. ליווי וייצוג בהליך רישום מאגר מידע משרדנו מלווה ומייעץ לחברות וארגונים בכל הנוגע לרישום מאגר מידע בהתאם לחוק הגנת הפרטית והתקנות הרלוונטיות החל מקבלת המסמכים ועד הרישום בפועל בפנקס. משרדנו זמין לכל שאלה או הבהרה בכל עת. משרד עו"ד ומגשר רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • ביקורת צרכנית או לשון הרע

    ביקורת צרכנית – או לשון הרע מרבית מתביעות הדיבה ולשון הרע שמוגשות כיום לבתי המשפט מוגשות על ידי עסקים או אנשי מקצוע בגין ביקורת שפורסמה נגדם. בדרך כלל, מדובר, בחנויות או נותני שירותים כאלה ואחרים שפותחים דפים עסקיים או אתרי אינטרנט וכן בעלי עסקים המפרסמים את שירותיהם ב- פייסבוק, גוגל זאפ ועוד. אתרים ופרסומים אלו מאפשרים על דרך לצרכן השירות לכתוב ביקורת חיובית או שלילית. לביקורות זו שתי פנים: האחת, חיובית מה שיקדם את העסק ויגרור אליו צרכנים נוספים והשנייה, שלילית במסגרתה מפרסם צרכן את דעתו באמצעות ביקורות על בית העסק או נותן השירות. בנוסף, ייתכן ואותו צרכן יפרסם את דברי הביקורת שלו בדף הפייסבוק או בכל פלטפורמה אחרת ברשת השייכת לו. המבקר יתייג את בית העסק ויזהר את חבריו/קוראי הפוסט מפני אותו בעל עסק. ביקורות אלו חשובות עד מאוד ויש ולעיתים ביקורות שליליות יכולה אף להביא למיטוט העסק כאשר ביקורות שליליות עלולות להביא להפחתת דירוג העסק על ידי המפרסמים והנזק, כפועל יוצא מאותה ביקורת, יכול להיות משמעותי מאוד. באופן דומה, גם ביקורת שלילית בדף של המבקר עלולה לגרום לנזק רב. אם כן, מה ייחשב ביקורת שבגינה לא יזכה בעל העסק לפיצויים בגין לשון הרע ומה ייחשב כביקורת שיש בה לכאורה לשון הרע המזכה את בעל העסק בפיצויים. עניין נוסף שיש לתת בו את הדעת היא גישת בתי המשפט לפיו "כאשר מדובר בביקורת צרכנית במרחב הווירטואלי, בדרך כלל, ידו של חופש הביטוי תהא על העליונה, שכן לרוב המשקל שניתן לביקורת מעין זו אינו גבוה." (ראו לדוג' ת"א (שלום חי') 50003-08-21 יוסף רשקובן נ' קטרינה שטיין (נבו 21.09.2023). גישת הפסיקה בע"א  5001-02-18 פוגרבנוי נ' חמו (31.10.18) נקבע כך: "בתי עסק המציעים את מרכולתם לציבור הצרכנים חושפים עצמם לביקורת, גם שלילית, ולעיתים אף קשה, מצידו של ציבור הצרכנים. לציבור זה, המשקיע את מיטב כספו ברכישת מוצר או שירות, נתונה זכות מלאה להביע את דעתו על המוצר או השירות שרכש. בהבעת דעה זו ייצא הציבור כולו נשכר: ציבור הצרכנים יֵידע לכלכל צעדיו בכל הנוגע לבית העסק או המוצר והשירות הניתנים בו; ובעליו של בית העסק יוכל, על רקע הביקורת שהוטחה בו, לשפר את המוצר או השירות שהוא נותן". נראה דוגמא למעשה אמיתי מתוך פסק דין (עא (ת"א) 26770-05-16‏ ‏ מרפאת איי קליניק נ' משה פרץ) בתאריך 28.1.14 נותח הלקוח, עו"ד במקצועו, בלייזר לצורך שיפור הראיה, במרפאתה של המערערת, על ידי המערער. שתי ביקורות רפואיות שהתקיימו לאחר הניתוח היו תקינות, ביום 25.2.14 התקשר הלקוח למרפאה והתלונן על אודם ותחושת גוף זר בעין שמאל. למרות שלא היה זה יום של קבלת חולים, זומן הלקוח למרפאה לבדיקה ע"י מרפאת אי קליניק. הלקוח הגיע למרפאה ולגרסתו לא התקבל לבדיקה, מכיוון שהרופא היה עסוק בפגישה קודמת שהתארכה. בהמשך להמתנה, שנראתה ללקוח בלתי סבירה, התפתח ויכוח בין השניים והלקוח דרש מהרופא להתפנות ולבדוק אותו, מכיוון שהוא סובל מכאבים. משנדחתה דרישתו, עזב הלקוח את המרפאה בכעס. למחרת האירוע שלח הלקוח לאי קליניק באמצעות באת כוחו, מכתב בו תבע השבת מלוא כספי ההתקשרות, וזאת בשל התקרית המתוארת לעיל וכן בשל טענתו כי למרות חלוף הזמן, הוא עדיין נזקק למשקפי ראייה. לאחר ששיחה בין הלקוח לעובדת של אי קליניק לא הצליחה להביא את המחלוקת לסיומה, פרסם הלקוח בתאריך 27.2.14 פוסט בפייסבוק בו סקר באריכות את קורות הטיפול ותלונותיו ובסיומו כתב: "המסקנה די ברורה: דר' ונדר ממרפאת 'איי קליניק', משקיע ממרצו אך ורק בלקוחות פוטנציאלים שטרם שמו את כספם, ואילו אלו שכבר שילמו ממיטב כספם – הופכים לשקופים ואינם זוכים כלל ליחס נאות מדר' ונדר. כאמור, כחודש אחרי הניתוח, ואני עדיין נזקק למשקפי קריאה והבטחותיו של דר' ונדר, נראות רחוקות, וכנראה, היו אך לרצות אותי לבצע את הניתוח. וכך: לקוח פוטנציאלי שטרם שילם = מלך ! לקוח שכבר שילם = למך /: הייתי כותב "ראו הוזהרתם", אך עקב הטיפול – אסתפק ב'הוזהרתם'." הפוסט זכה לתגובות של כמה מחבריו בפייסבוק, כולל עורכת דין ממשרדו של הלקוח, אשר הגיבה ביום 28.2.14: "טוב עשית שכתבת את הפוסט הזה. אני אדאג שהוא יקבל חשיפה מירבית!!!". בהמשך להצהרה זו, הפיצה עורכת הדין את הפוסט ל- 1,087 חבריה בפייסבוק. הרופא פונה ללקוח ומבקש להסיר את הפוסט, משום שמדובר לדבריו ב"פרסום משמיץ שאינו אמת" אשר עולה כדי "לשון הרע". אולם לא רק שפנייתו נדחית אלא שהפוסט מופץ כ-16 פעמים (וכן פעם אחת כתגובה בפורום באתר אינטרנט שעיסוקו בתחום הרפואה). בצר להם, מגישים המרפאה והרופא תביעה כנגד עורך הדין (ועורכת הדין במשרדו). בבית משפט השלום קבעה כב' השופטת גלר כי, "בפרסום מושא הדיון הביע המשיב את התרשמותו לפיה לקוחות פוטנציאלים זוכים מצד המערער ליחס טוב יותר מאשר לקוחות קיימים אשר כבר שילמו את מחיר ההתקשרות, משכך מעצם טיבן, יש בהן הטלת דופי ביחסו של המערער ללקוחותיו הקיימים וממילא מדובר בפגיעה אפשרית בעיסוקם של המערערים. אולם, למרות האמור לעיל, נקבע על ידה כי מדובר בהתבטאות המהווה הבעת דעה אישית, להבדיל מהתיימרות לקביעת אמת עובדתית". מכאן, נסללה הדרך לדחיית התביעה ומשעה שבית המשפט פסק כי מדובר ב-"ביקורת" הלכה פסוקה היא שיש להגמיש את הכללים הנוגעים לאמת בפרסום גם ביקורת "צרחנית" (במובן מביקורת צרכנית) שאיננה בהכרח מקיימת זיקה של 100% לאמת, לא מייצרת באופן מיידי עילה להגשת תביעה בגין לשון הרע. במידה שהביקורת נכתבת בתום לב ואיננה חורגת ממתחם הסבירות, לא יהיה בה להקים את הבסיס המשפטי הדרוש לתביעת פיצויים (לפי חוק איסור לשון הרע). הכל כמובן בהתאם לנסיבות המקרה. בפסיקה עוד הודגש כי יש להיזהר בקביעה כי ביקורת צרכנית היא "בלתי סבירה", שמא ייווצר אפקט מצנן של הימנעות צרכנים מלהביע ביקורתם (ע"א (מחוזי חי') 35744-10-19 דוד נאמן נ' מיכאל קריבצ'יקוב (08.01.2020)‏‏, פסקאות 41 – 42 לפסה"ד). לסיכום: קיבלתם שירות רע? סבורים שנעשה לכם עוול? חשבו פעמיים בטרם לפני שאתם מפרסמים שהרי וכפי שנפסק "גם אם דברי הביקורת היו מוגזמים או אפילו בלתי מדוייקים", נכתב בפסק הדין, "יש לבחון את תוכן הפרסום לא על פי האמת האובייקטיבית שבבסיסה". בכל הנוגע לתום ליבו של המטופל בפרסום הפוסט, בית המשפט קבע כי בעולם שבו כל צרכן יכול לפרסם את השקפתו לגבי טיב מוצר בתפוצה רחבה, ומטבע הדברים זוהי ביקורת שמקורה בהתנסות סובייקטיבית, אין בעובדה שהמטופל "כעס" בכדי לאיין את תום ליבו. בפרט לאור העובדה שהפוסט תיאר במפורש אירוע שהתבסס על חוויה אישית. צריך לדעת! שישנם פסקי דין רבים אחרים שהסתיימו באופן שונה. פרסום פוסט בפייסבוק או בכל רשת חברתית הוא פרסום לכל דבר ועניים, וכאשר הצרכן מפרסם את ביקורתו כלפי בעל העסק הוא עלול להיתבע ואף להתחייב בתשלום פיצויים. נתקלתם בפוסט מבזה? סבורים שהוציאו את דיבתכם רעה? פנו אלינו לייעוץ ובחינת המקרה. משרד עו"ד ומגשר רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • מזונות ילדים גם בטרם הפרדת מגורים – האמנם?

    מזונות ילדים גם בטרם הפרדת מגורים – האמנם? עורכי הדין העוסקים בדיני משפחה מכירים את היטב את הסיטואציה בה עלו יחסי הצדדים על שרטון והם מעוניינים להתגרש. דא עקא, לעיתים, לאישה אין היכן להתגורר כיוון שהיא איננה יכולה לשאת בתשלום דמי השכירות או לחילופין כאשר הבעל מסרב לצאת מדירת המגורים כך שהמגורים המשותפים הם הכרח. מה יהיה איפא הדין במצב שכזה שבו הצדדים מתגוררים תחת אותו קורת גג אך למעשה, "חיים בנפרד" לעניין שאלת דמי המזונות? האם לאישה יש עילת תביעה למזונות כנגד הבעל או שמא נאמר ומאחר וצדדים חיים יחד תחת אותה קורת גג הרי שלאישה אין כל עילת תביעה כנגד הבעל. לשאלה חשובה זו יש כמובן נפקות משפטית גדולה שכן ככל והתשובה לשאלה זו תהיה שלאישה יש עילת תביעה הרי שבית המשפט מחויב לדון בה וליתן החלטתו בבקשה בשים לב לפרמטרים המנחים שבהם נדון להלן. ברם, וככל והתשובה לשאלה זו הינה שלילית הרי שלאישה אין כל עילת תביעה כנגד הבעל למזונות וממילא וככל ותוגש תביעה הרי שאין מנוס אלא מלסלק אותה על הסף. בעיה נוספת שמתעוררת בהקשר זה נוגעת למעמד האם להגיש תביעה בשם הקטינים כאשר השאלה מתחדדת ביתר שאת כאשר האב- הנתבע טוען שמזונות אלו מסופקים על ידו במלואם. לשון אחרת- השאלה קשורה בעילת תביעה למזונות ובמעמד מגיש התביעה האם זו קיימת לאם הקטינים בנסיבות של מגורים משותפים תחת אותה קורת גג, כאשר על פניו האב משלם ללא חיוב שיפוטי את הוצאות וצרכי הקטינים לרבות מדורם? עיון מדוקדק בסוגיא זו מעלה כי הפסיקה איננה משופעת ודומה, כי הגישה השיפוטית האינטואיטיבית נוטה יותר לגישה פרגמטית וקונקרטית בכל מקרה ומקרה וזאת על מנת לאפשר לזוג לקיים אפשרות לקיום חיים סבירים ללא מניפולציות בעקבות ההליכים המשפטיים. מכוחה של גישה זו מצאנו פעמים רבות, פסיקה המחייבת את האב (שעה שהוא מתגורר עם האם) בתשלום מזונות לאם (לרבות מזונות זמניים) הגם שהאב שילם במישרין תשלומים שונים לנותני שירותים גם שאין כנגד האב כל חיוב משפטי. על הגישות השונות וההבדלים ביניהם גישת המלומדים ד"ר אבישי גריידי ועו"ד ניסים שלם. בספרם של ניסים שלם וד"ר הרב אבישי גריידי (מזונות ילדים הלכה ומעשה) נטען כי ככל והאב משלם את משכורתו לחשבון הבנק המשותף הרי שבמצב זה האב לא יחויב בתשלום מזונות ברם. גם לפי קביעה זו מסתייגים גריידי ושלם וקובעים כי הכלל נכון אך במצב בתנאי שהאב לא יעשה כל פעולה שתתפרש כאיום על סיפוק המזונות. לשיטת גריידי ושלם, רק מקום שבו יש צפי או חשש אמיתי (למשל כשהבעל מפסיק להעביר את המשכורת לחשבון המשותף או מפסיק לשלם תשלומים שונים) שהאב יפסיק לזון את הקטינים או אז תקום לאם עילה לתבוע את האב מכוח ההפרה הצפויה של ההתחייבות וזאת בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970. כך במקרים רבים נדחות תביעות שמוגשות לבית המשפט שעילתם חיוב האב במזונות ילדים בשל כך שכתב התביעה אינו מגלה עילה ולו לכאורה לכך שהאב אינו נושא במלוא תשלום המזונות. לדוג' בתיק ייצגנו גבר בבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע הוגשה תביעת מזונות (מופרכת שאינה משקפת נכוחה את צרכי הקטינה) בעוד שהצדדים גרו יחד. בית המשפט אימץ את טענותינו בכתב ההגנה לפיהם כתב התביעה נעדר הוכחה לאי תשלום מצד האב לקטינה. פרט לכך, ובשים לב לכך שהאב נושא במלוא התשלומים בגין כלכלת הבית הרי שאין כל מקום לחייבו במזונות. לשמחתנו- עמדתי התקבלה והתביעה נדחתה. אם נסכם עד כה שיטת המלומדים הרי שלשיטתם, עילת התביעה בנסיבות אלו (מגורים תחת אותה קורת גג) מושתתות על דיני החוזים ודיני תום הלב. ברם, עיון מדוקדק בדבריהם מגלה כי הם אינם מתייחסים כלל לשאלת המעמד של האם בהגשת התביעה. במאמר לא אוזכר האם האמא יכולה להגיש תביעה בשם הקטינים למזונות אם לא. גישת בית המשפט אקדים ואומר, כי כמעט ואין פסיקה הדנה בנושא. פסק הדין היחיד המדבר על סוגיא זו באופן ישיר וממצה הוא פסק הדין של כב' השופט זגורי בתמש (טב') 19584-06-10 פלונים נ' פלוני (להלן: "עניין פלוני") שם דן בית המשפט בשאלה זו ומביא גישה אחרת ושונה מגישת המלומדים לעיל. לגישת כב' השופט זגורי חובת ההורה בתשלום מזונות הוא מכוח הדין אך לא מכוח התחייבות חוזית כדברי גריידי ושלם. בהתאם, בחן בית המשפט מה הדין המסדיר את בעלי הדין, ככאלה היכולים להגיש תביעה לשם סיפוק צרכי הקטינים. כידוע, המקור החוקי המגדיר את מעמדם של ההורים ותפקידם ביחס לילדיהם הינו חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות"). חוק זה קובע הגדרות וסייגים לפעולה משפטית על ידי אנשים מקטגוריות שונות, כמו גיל (ההבחנה בין קטין לבגיר) ומגבלות. בנוסף, והוא עיקר, הוא קובע את הוראות החוק ההגדרות והדינים הנוגעים לאפוטרופסות על קטינים וכל אדם אחר שאינו מסוגל לדאוג בכוחות עצמו לענייניו שאז ימונה לו אפוטרופוס לגוף או לרכוש. במהלך השנים חלו שינויים רבים בחוק כך לאחרונה תוקן תיקון מס' 19 לחוק שעינינו הוא שלילת אפוטרופסות מהורה שהורשע או הואשם בעבירה פלילית. התיקון לחוק נולד לאחר ניסיון הרצח המזעזע של שירה איסקוב ודרישת הנאשם (האב) למפגשים עם הקטינה. הסעיפים הרלוונטיים בחוק הכשרות הנוגעים לענייננו. 14. מעמד ההורים- ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. 15. תפקידי ההורים- אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו. 16. חובת ציות הקטין- הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם. 17. קנה מידה לחובת ההורים- באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין. 19.הכרעת בית המשפט.- לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון. 21. הגנת צד שלישי. פעולה של הורים הטעונה אישור לפי סעיף 20(5) תהא בת-תוקף אף באין אישור כזה אם נעשתה כלפי אדם שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהיא טעונה אישור. 22. אחריות ההורים ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין. 23.הכנסות הקטין ונכסיו קטין הסמוך על שולחן הוריו ויש לו הכנסות מעבודתו או מכל מקור אחר, הכנסותיו ישמשו, במידה נאותה לפי הנהוג בנסיבות דומות, לקיום משק הבית המשפחתי ולסיפוק צרכי הקטין עצמו; אולם נכסיו של הקטין לא ישמשו למטרות אלה, אלא במידה שבית המשפט אישר שההורים אינם יכולים לקיים את משק הבית המשפחתי ולספק צרכי הקטין. 24. הסכם בין הורים החיים בנפרד היו הורי הקטין חיים בנפרד- בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו, בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט. בסוגיא שלפנינו ההורים אינם חיים בנפרד ותחת קורת גג והפנייה של האם בתביעה לתשלום מזונות היא פנייה חד צדדית שנעשית ללא הסכמה של ההורה השני – האב מכאן נובעת השאלה האם פעולה שכזו היא פעולה משפטית שאינה מתיישבת עם הוראות חוק הכשרות? שכן הוראות החוק (סעיף 24) מסדירים את חבות ההורים ואת סמכויותיהם כהורים וכאפוטרופסיים במקרה של חיים בנפרד ואת אפשרות הפנייה לבית המשפט כשהם חיים בנפרד. בענייננו, כאמור ההורים אינם חיים בנפרד. האם בכך לכאורה יש לומר שהאם לא תוכל להגיש תביעה למזונות ילדיה כל עוד לא אירע פירוד או כל עוד לא פנו הצדדים יחדיו להכרעת בית המשפט בעניין זה שהוא חלק בלתי נפרד מחובת האפוטרופסות של ההורים כלפי ילדיהם הקטינים ובהתאם לאמור בסעיפים 18-19? כב' השופט זגורי בפסק הדין קבע כי התשובה ל-2 שאלות היא שלילית ואת מסקנתו עיגן באמצעות שתי דרכים פרשניות. בטרם נציג את הגישות של השופט זגורי נקדיש כמה מילים למושג- חיים בנפרד חיים בנפרד- הגדרה נפתח בשאלה- האם חיים תחת אותה קורת גג אך בהפרדה מלאה הכוללת פירוד של חדרי שינה, שימוש בשעות מתחלפות במטבח ובשאר החדרים בבית העדר משיכה מינית, אי קיום יחסים אינטימיים וחלוקת המיטלטלין בפועל תסווג את הזוג כחיים יחד או כחיים בנפרד? לעיתים, גם מגורים משותפים הם חיים בנפרד ויש להצביע על כך שהחיים הגם שהם משותפים ב- 4 קירות הבית הרי שבפועל ובהתנהגות החיים המשותפים הם למעשה נפרדים. בהצעת חוק הממונות מצאתי דוגמא קרובה לכך שם הוגדר המונח פרוד כמי שאינו חי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו במשך 3 שנים. דוגמא נוספת מצאתי בהצעת החוק חוק דיני הירושה בראשותו של כב' השופט בדימוס יעקב טירקל גובשו לנוסח, אשר שולב כחלק נפרד, חלק הירושה, בקוד האזרחי – חוק דיני ממונות. הוועדה ממליצה, בין היתר, ליתן פתרון למצבם של זוגות נשואים החיים בנפרד וזאת ע"י הוספת הגדרת המונח "בן זוג" ו"פרוד" לחלק החמישי של חוק הירושה, כדלקמן: "בן זוג" של אדם – מי שהתקיים בו אחד משני אלה: (1) הוא נשואי לאותו אדם ואינו פרוד מאותו אדם; (2) הוא חי עם אותו אדם חיי משפחה במשק בית משותף מתוך כוונה לקיים חיי קבע כאמור ואין לאף אחד מהם בן זוג אחר חזקה כי מי שחי עם אדם חיי משפחה במשק בית משותף למשך שלוש שנים רצופות, אין לאף אחד מהם בן זוג אחר הוא בן זוגו של אותו אדם. "פרוד" מאדם – מי שהתקיים בו אחד משני אלה: (1) מי שניתן בעניינו פסק דין לגירושין מאותו אדם לרבות פסק דין לגירושין כמשמעותו בחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, או מי שנישואיו הוכרזו בטלים מעיקרא או שבוטלו כדין ולרבות מי שקיבל היתר לשאת אישה נוספת. (2) מי שנשוי לאותו אדם ונפרד ממנו, מתוך כוונה לנתק את חיי המשפחה במשק בית המשותף, למשך שלוש שנים רצופות." הגדרת סעיף (2) מגדירה היטב את המציאות של מגורים משותפים אך נפרדים. אין כל חולק כי עצם הגשת תביעה לבית משפט מסמנת, ככל הנראה, את הרצון בפירוק התא המשפחה ואת הכוונה לנתק את חיי המשפחה. ממילא, מה הנפקות לכך שהחיים הם תחת אותה קורת גג (שכזכור הם כורח המציאות וחסרון כיס) כאשר בפועל הצדדים מנותקים זה מזה? לאור כך, סבורני, כי ההגדרה של המונח חיים בנפרד בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות צריכה לקבל פרשנות תכליתית כדברי כב' השופט זגורי כדלקמן: (א) האחת היא: פרשנות תכליתית של הוראות סעיפים 15, 19 ו-24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962, כך שגם מגורים תחת קורת גג אחת, אך בקרע ובנתק מוחלט ייפלו לגדר הגדרתה של התיבה "חיים בנפרד". בהקשר זה סבורני, כי פרשנות תכליתית של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לעיל אמורה לצאת מתוך הנחה שעליה לשרת טובתו של הקטין ואת סיפוק צרכיו בידי הוריו. הרי לשם כך הוחקו ההוראות לעיל בדבר חובות ההורים כלפי ילדיהם. משכך, מקום שפרשנות תכליתית של הוראות החיקוק לעיל תאפשר הגשמת מילוי תפקיד ההורים כאפוטרופסים לילדיהם הקטינים כפי שתפקיד זה מוגדר בסעיף 19, יש לנקוט בה ולאמצה כך שלשון ההוראה תסבול פרשנות של מגורים משותפים של בני זוג, המצויים בקרע ומצויים בפירוד הגם שהם גרים תחת אותה קורת גג וכפי שפירטנו לעיל. (ב) השנייה היא השנייה היא : שימוש בהוראות סעיפים 7 סיפא ו- 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 המקנים שיקול דעת נרחב לבית המשפט לפעול בדרך הנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין. אף כאן סבורני, כי פרשנות תכליתית של הוראות חוק אלו בזיקה למהותו של בית המשפט לענייני משפחה וחובתו לדאוג לטובת הקטינים, מצדיקה אימוץ פרשנות שתאפשר היענות לתביעה למזונות של קטינים שהוריהם חיים יחדיו, על ידי אחד מהם. לאור האמור, עולה כי לכל אחד מההורים ובהתאם לפרשנות שניתנה לעיל לעניין סעיף חוק הכשרות יש מעמד ועילה תביעה כנגד משנהו לשם הבטחת התחייבותו של האחר כאפוטרופוס וכהורה כלפי ילדיהם המשותפים. בהכרח אם כן, כי המעמד והעילה קיימים גם שהצדדים תחת קורת גג אחת. לאחר שהוכחנו את המעמד והעילה נעבור לדון בשיקולים שעל בית המשפט לשקול במצבים שכאלה. רשימת השיקולים א.הכנסות הצדדים ובחינת פערי ההתשכרות שבין הצדדים- כב' השופט זגורי טען כי ככל ופער ההשתכרות גדול יותר בהכנסות ההורים לחובת האם, נכון יהיה להשית חיוב קבוע בתשלום דמי מזונות במישרין לידיה. כך הדבר גם להפך, ככל שיש קרבה בהכנסות הצדדים, כך צריכה להיות במשורה הנטייה להשית בשלב שכזה חיוב בתשלום מזונות במישרין. ב.בחינת צרכי הילדים ודרך סיפוקם עד למועד הגשת התביעה- על בית המשפט לבחון האם צרכי הילדים סופקו והאם ההורים שילמו כל אחד חלקים שונים מהוצאות המדור והחינוך. ככל וכן, בית המשפט ייטה לדחוף את הצדדים להמשיך בהסדר זה. ג.קיומו או העדרו של חשבון משותף- ככל שהיה קיים חשבון משותף אחד לצדדים שבו הופקדו כל הכנסותיהם או משכורותיהם, נראה נכון לחייב את שני הצדדים להמשיך ולשלם את הוראות הקבע באמצעות חשבון זה, לחייבם להמשיך ולהפקיד מלוא שכרם ולנהוג כפי שנהגו עד למועד הקרע. ד.כוונת הצדדים ביחס למשמורת של הקטינים לאחר הפרידה- (א) ככל ויתברר לבית המשפט כי המשמורת עתידה להיות אצל האם לאחר הפרדת המגורים, כך נכון יהיה כבר בשלב זה לקבוע חיוב מזונות ישירות לידי האם. (ב) אם המצב הפוך או שבית המשפט מתרשם כי צפוי מאבק משפטי בין הצדדים שתוצאותיו בשלב מקדמי זה אינן ידועות, כך יש להיזהר בהשתת החיוב על האב. (ג) ככל שאי פסיקת מזונות זמניים מאפשרת לאחד ההורים לרכוש לילדים מוצרי צריכה יקרים, איכותיים ומועדפים על הקטין במטרה לא רק לרצותו ולספק צרכיו, אלא גם להטות דעתו ולגרום לו לתמוך באותו הורה בסכסוך הגירושין או המשמורת, כך יש למנוע מצב זה של אי שוויון בין ההורים באמצעות פסיקת מזונות שישולמו לאם. (ד) ככל שהאב היה מפרנס עיקרי אשר סיפק כל צרכי הקטינים לרבות הכלכלה והתנהלותו לא השתנתה כלל מבחינת היקף סיפוק הצרכים גם לאחר הגשת התביעה, כך דומני כי יש לצמצם החיוב הישיר בדמי מזונות. ה. השפעת צו למזונות זמניים על ניהול חיי המשפחה וסיפוק צרכי הקטינים ממועד מתן הצו ועד למתן החלטה אחרת: 1. שיקול זה הוא כוללני יותר ותכליתו לבחון כיצד פסיקת מזונות זמניים עלולה להכשיל ניהול חיי שפחה סבירים (מבחינה כלכלית), בתקופה זו של חיים משותפים, אך בקרע ולהיפך, כיצד פסיקת מזונות זמניים עשויה אולי לקדם ניהול חיי משפחה סבירים, כאשר טובת הקטינים מעל לכל. (ה) בהקשר זה יש לבחון טיב התקשורת בין הצדדים, יכולותיהם להתעלות מעל לסכסוך לצורך ניהול חיי שגרה, טיב הטענות שהם מעלים זה כנגד זו, התרשמות בית המשפט מאישיותם במהלך ההתדיינות והכל במטרה לשפר את כישורי החיזוי של בית המשפט כיצד ינהגו ההורים בכל אחד מהמקרים (פסיקת מזונות או אי פסיקת מזונות במישרין). כב' השופט זגורי סקר את מבחני העזר והשיקולים שיש על בית המשפט לבחון בטרם קבלת התביעה. מכאן החשיבות הרבה והגדולה שיש לכתבי הטענות וליסוד העובדתי של התובע. שאלות ותשובות לבירור סיכויי התביעה ולבחינת המקרה צרו קשר: משרד עו"ד רפאל אוחנה - דיני משפחה ומעמד אישי. רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל:refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • מתנה בין קרובי משפחה

    מתנה בין קרובי משפחה במאמר זה נעסוק בסוגיה נפוצה והיא סוגיית המתנה או ההלוואה בין קרובי משפחה. בלא מעט פסקי דין אנחנו נתקלים במקרה בו אחד ההורים נותן לילדו ולבן זוגו סכום כסף לרכישת דירה. לעיתים, מדובר בסכומי כסף גדולים מאוד כמו במקרה זה תמ"ש 13827-12-20 שבו נתן האב סך של 800,000 ₪ לצורך רכישת הדירה או בית מגורים. הבעיה מתעוררת כאשר הצדדים מתגרשים וההורה דורש את כספו בחזרה וטוען כי המדובר בהלוואה ולא מתנה, או שהנכס שאותו רכשו בכספו נרכש בנאמנות. במקרה אחר ודומה לזה, מעבירים ההורים נכס מקרקעין למגורים ולשימוש ועשו רישום על שמם. לאחר שיחסי הצדדים עולים על שרטון נזכרים ההורים לפתע שהנכס הוא לא מתנה אלא הלוואה. חזקה שבדין. כעקרון, בין אנשים רגילים מקובל לחשוב שכל זמן שעוברים נכסים או כספים בין אנשים שאין ביניהם קרבה משפחתית מתקיימת חזקה כי מדובר בהלוואה ולכן יש חובה להשיבה. ובמקרה זה מקבל ההלוואה או הכספים יצטרך להוכיח את העובדה שאין המדובר בהלוואה אלא במתנה. ברם, בין בני משפחה הדברים שונים מעט ובדין קיימת חזקה לפיה: "כאשר מדובר ביחסי משפחה- קיימת חזקה, שאף ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נשענת מתוך כוונה לתת מתנה...יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים בהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים בין הורים וילדים)"ראו: (ע"א אבינועם וואלס נ' נחמה גת). מהעבר השני קיימת חזקה הפוכה בדבר מתנה ע"א 34/88 רוטנברג רייס נ' עיזבון אברמן שם נקבע כי: ""המגמה להתחקות אחר כוונתו של נותן הכספים הביאה גם לגיבושה של חזקה הפוכה בדבר מתנה, כאשר בין נותן הכספים ובין הבעלים הרשום קיימים יחסי קירבה מיוחדים... יחסי קירבה המצדיקים חזקה בדבר מתנה מתקיימים כל אימת שמשלם הכספים הינו אדם שעליו הדאגה למחסורו ולצרכיו של הבעלים הרשום... החזקה הנ"ל, כמו החזקה המקורית, נקלטה במשפטנו, ונפסק, כי היא מתקיימת כאשר בעל רושם נכס על שם אשתו ומשלם את התמורה, וכאשר אב רוכש נכס על שם ילדו הקטין... כשם שניתן לסתור את החזקה המקורית בראיות, כך מותר גם לסתור את חזקת המתנה ולהראות, כי כוונת המשלם הייתה לשמור לעצמו את הבעלות בנכס". חזקת הכוונה. מהי איפא כוונת המשלם בעת מתן הכספים? האם יש אפשרות לקבוע כללי אצבע ומכוחם לקבוע את הכוונה? על שאלה דומה לזו ענה בית המשפט בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג וקבע: " שחזקת הכוונה, המונחת ביסודה של המתנה, מבוססת על ניסיון החיים ומשתנה בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה. פועלה של החזקה בכך שהיא משיתה את הנטל לסתירתה ממקבל המתנה לטוען לבטלותה. נטל זה, אין להרימו בהטלת דופי גרידא, אלא יש להראות כי בנסיבותיו של העניין, הקניית המתנה משוללת כל הגיון" בתמ"ש 7630/06 י. פ. נ' ר. פ. ה [פורסם בנבו] (11.12.06) קבע השופט יעקב כהן, בתוארו אז, שניסיון החיים מלמד שהורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות. משנישאים הילדים ומקימים משפחה משלהם, ובעיקר לאחר שנולדו לזוג הצעיר ילדים משותפים, הופך בדרך כלל אף בן זוגם לחלק מהמארג המשפחתי החוסה "תחת כנפיהם" של ההורים והנתמך בסיועם. הנתינה לצאצא או לבן זוגו, במקרים שבהם חיים בני הזוג חיי שיתוף ועושים שימוש משותף בכספים המגיעים אליהם מכל מקור, הינה נתינה משותפת לשני בני הזוג. בהתבסס על הגיון הדברים וניסיון החיים, נתינה שכזו לצאצאים ולבני זוגם תסווג כמתנה, אלא אם כן יוכח מפורשות כי הנתינה ניתנה בגדר הלוואה או כנגד תמורה מוגדרת. באותו פסק הדין הגדיר כב' השופט כהן את הקריטריונים לבחון האם מדובר בהלוואה או מתנה. קריטריונים לבחינה האם דובר במתנה או בהלוואה כלהלן א. האם מערכת היחסים ששררה בין התובע לבין בנו וכלתו כללה מתן מתנות וסיוע, המובילים להנחה שהתובע נהג וחפץ לתמוך בבני הזוג ודאג לביסוסם ולהצלחתם. ב. למי ניתן הסכום, האם לנתבעת לבדה, או שמא לבני הזוג, דהיינו, לבנו ולכלתו של התובע? ג. האם בני הזוג חיו חיי שיתוף ביניהם ועשו שימוש משותף בכספים שהגיעו אליהם מכל מקור? ד. מה הייתה מערכת היחסים בין התובע לבין כלתו - הנתבעת. מדברי כב' השופט כהן עולה כי על דרך הכלל יש לסווג כספים הורים לבני זוג, לשם רכישת דירה, ככספי מתנה, אא"כ הרימו ההורים את נטל הראייה להוכיח שהמדובר בהלוואה. מכאן החשיבות הרבה של עריכת הסכם הלוואה בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 וגם חוק המתנה, תשכ"ח - 1968 בין הצדדים בין נותן ההלוואה למקבל ההלוואה. חוק המתנה וחוק החוזים. חוק החוזים עוסק בחוזה שנכרת כדין בין שני צדדים, ומכיוון שהמתנה היא חוזה, החוק עוסק גם במתנה. בחוק המתנה מוגדרים השלבים של המתנה: השלב הראשון- התחייבות לתת מתנה היינו תקופת זמן שבין מועד החתימה על הסכם המתנה ומועד העברת החזקה בפועל בדבר המתנה או רישומה של המתנה בפנקס המתאים המנוהל על ידי הרשויות, כגון פנקס המקרקעין אם מדובר במקרקעין וכו' השלב השני- אכיפה. שלב זה הוא השלב הסופי בהתחייבות ומעתה ואילך על מערכת היחסים שבין הצדדים לא יחול עוד חוק המתנה אלא חוק החוזים. יש לשים לב שגם לאחר הקניית המתנה יכול נותן המתנה לחזור מהמתנה אם למשל מקבל המתנה התנהג אליו בצורה מחפירה. לדוג' אם הילד לא מכבד את אביו ניתן יהיה לסווג את ההתנהגות הילד כהתנהגות מחפירה מה שעלול להוביל לכך שהמתנה תבוטל. מיסוי על מתנות כפי שראינו לעיל, במתנות כספיות שמעביר נותן המתנה למקבל המתנה שהוא בן משפחתו יש הבנה מסוימת שההורים רוצים להיטיב עם ילדיהם מתוך רצון לסייע להם לרכוש דירה או לסייע לזוג הצעיר להסתדר מבחינת כלכלית. בעוד שבין אנשים שאינם בני משפחה האפשרות ליתן סכום כסף משמעותי נראית לא טבעית ומוזרה הרי שבין בני משפחה ובעיני האדם הסביר מתן סכום כסף לילד נתפס כמעשה הגיוני וסביר. ברם, רשויות המס ייבדקו את נסיבות מתן המתנה כאשר במצבים מסוימים הם יגיעו למסקנה, שמתן המתנה נועד להסוות עסקה אחרת- שהיא העסקה האמיתית כגון לדוג' כאשר אב שברשותו דירה רוצה לרכוש דירה שנייה אבל לא רוצה לשלם מס עבור דירה שנייה אז הוא רושם את הדירה החדשה על שם הילד. מיסוי על מתנה לקרוב משפחה מס זה הוא סוגיא המתעוררת מעת לעת. צריך לדעת שעל מנת שהמתנה לקרוב משפחה תהיה פטורה ממס, על המתנה לעמוד במספר תנאים: המתנה אינה מיטלטלין (דבר שאינו מחובר לקרקע). בנוסף ובהתאם לסעיף 97 לפקודת מס הכנסה יש לעמוד ב- 3 התנאים שלהלן יחדיו: א. המתנה תינתן ליחיד או לקרוב ב. המתנה מוענקת בתום לב ג. המתנה מוענקת לתושב ישראל ולא לתושב חוץ. בפקודת מס הכנסה מוגדר קרוב כך: בן זוג, אח/אחות, הורה/הורי הורה/צאצא/צאצא של בן זוג ובן זוגו של כל אחד מאלא, לרבות צאצא של אח/אחות ואח/אחות של ההורה. נוכח האמור לעיל במתנה בין בני זוג הרי שהעברת נכס ללא תמורה תיחשב כמתנה ולא תחויב במס. מס על מתנה שאינה מקרקעין כל האמור לעיל לעניין המיסוי עוסק אך ורק בהעברת נכס ללא תמורה שאז יש לבחון את הקריטריונים אם היא מתנה או מכירה וסיווגה תקבע לעניין הטלת המס. ברם, במדינת ישראל כיום אין מיסוי על מתנה כספית למעט מתנה כספית שמגיעה מחו"ל והוא יחול אף אם מקבל המתנה הוא ישראל כאשר אם רשות המיסים תתרשם שלא מדובר במתנה תמימה אלא במתנה פיקטיבית שניתנת למראית עין למשל כדי לקזז חובות הדדים אפ' אם היא נערכה בין בני משפחה הרי שהיא תחויב במס. נוכח מורכבות הנושא יש להתייעץ עם בעל מקצוע מומחה לתחום זה. סיכום סקרנו לעיל, על קצה המזלג את ההבדל בין מתנה להלוואה. ראינו שכדאי ואולי אף חובה לערוך הסכם הלוואה מסודר עם מקבל ההלוואה על מנת שיהיה ניתן בעת הצורך להשיב את הכסף בחזרה. כדאי ומומלץ לערוך הסכם הלוואה אצל עו"ד מומחה בתחום שיעלה את ההסכמות על הכתב ובמידה הצורך אף ירשום הערת אזהרה או משכון על הנכס. בהעדר הסכם הלוואה יהיה קשה מאוד להוכיח כי מדובר בהלוואה ולא מתנה. רוצים לתת מתנה ולערוך הסכם? צרו עימי קשר ואשמח לסייע משרד עו"ד ומגשר רפאל אוחנה רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

  • מעבר מקום מגורים של הורה משמורן בבית משפט ובבית הדין הרבני

    מקום מגוריהם של שני ההורים הוא בעל חשיבות עליונה לטובתו של הילד, שכן מרחק גדול בין מגורי ההורים יכול למנוע מאחד ההורים, לרוב מהאב, קשר יציב וקבוע עם ילדיו. הקדמה. הליכי גירושין, יותר משהם מסמלים פרידה בין ההורים, הם מהפך, מחייבים שינויים רבים ומאיימים לפגוע ברצף של חיי הילדים. זאת ועוד, השינוי הפיזי במבנה התא המשפחתי גורר מעצם טבעו שינוי מבני המשפיע על חלוקת תפקידים בין ההורים, סמכויות, נגישות וזמינות של ההורים לילדים ועוד. אחת הסוגיות הכואבות והקשות ביותר הקשורות לגירושין נוגעת להעתקת מקום המגורים של ההורה המשמורן למקום המרוחק ממקום מגורי ההורה השני- הלא משמורן. סוגיה זו התעוררה בתחילת המאה ה- 20 שכן עד סוף ה- 18 לא היו מאבקי משמורת בין ההורים כיוון שכאשר זוג היה נפרד ילדי המשפחה היו עוברים לאב מתוך הנחת יסוד כי הילדים הם רכוש של האב. עם השנים התחוללו שינויים תפיסתיים, ומקומה של האם בתור דמות פסיכולוגית מרכזית בתהליך התפחות הילד ובאופן מיוחד הילד הצעיר- צבר תאוצה. המצב המשפטי בישראל כבר לפני עשרות בשנים עלתה סוגיה זו במשפטנו בפסק דין ארוך ומנומק (מ"א (תל אביב-יפו) 2069-92 פלונית נ' פלוני) של כב' השופט המנוח חיים כהן עלתה סוגיה זו לדיון. השופט כהן המנוח בחן וסקר באופן נרחב את זכות היציאה מישראל (צריך לומר שפסק דין זה לא עסק במעבר מגורים בתוך ישראל אלא במעבר לגור בחו"ל אך טעמיו לדחיית הבקשה רלוונטים ביותר לדיוננו). בית המשפט אף בחן באופן נרחב ביותר את הגישות השונות במדינות אחרות כגון בארה"ב, קדנה, בריטניה ועוד. מסקנת בית המשפט הייתה כי בקשת האם למעבר המגורים להידחות ובין יתר הטעמים של בית המשפט (סעיף 98 לפסק הדין) נאמר כי "אין בתכנית כל התחשבות בילדים אלא סיפור רצון שלה". ודברי בית משפט אלו יהוו את נקודת המוצא עבורנו במאמר זה. המסגרת הנורמטיבית המגרת הנורמטיבית בעת דיון בקביעת מגורים של ילדים כאשר קיימת מחלוקת בין ההורים היא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "החוק"). בהתאם לסע' 14 ו- 15 לחוק, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וכפועל יוצא מכך יש להם הסמכות לקבוע את מקום מגוריהם. בשעה שבהתאם לסעיף 19ו- 25 לחוק, בהיעדר הסכמה בין ההורים נדרש ביהמ"ש להכריע בסוגיה ועליו לעשות כן בהתאם לטובת הקטינים, וכאן המקום להזכיר מספר מושכלות יסוד שנקבעו בפסיקה. עקרון טובת הילד כידוע, "עקרון טובת הילד" הוא עיקרון כללי ואמורפי שהשופט נדרש למלאו בתוכן בהתאם לניסיבותיו של כל מקרה, תוך התייחסות לטובת הילד הקונקרטי אשר בפניו. כידוע, עיקרון זה הוא "עיקרון העל" החולש על ההכרעה בסוגיות הנוגעות לגורלו של הקטין לאחר פירוק התא המשפחתי (ראו בהרחבה: בע"מ 10060-07 פלונית נ' פלוני) כך נקבע בפסקי דין נוספים ויפים לעניין זה דברי בית המשפט ב- רע"א 3411/16 פלוני נ' משרד הרווחה ירושלים, פסקאות 18-17 (20.6.2016)). "עיקרון טובת הילד משמיע לנו עוד מראשית פסיקתו של בית משפט זה כי הילד איננו אובייקט השייך להוריו, אלא הוא בעל אינטרסים וצרכים עצמאיים משלו [...] זהו עיקרון בעל 'רקמה פתוחה', שאליה יוצקים בתי המשפט הדנים בעניינם של קטינים תוכן בהתאם לנסיבות המקרה. הוא 'נשקל בקפידה על ידי מעגלים שונים של שיקולים שבמרכזם הקטין. שיקולים חומריים-פיזיים-טבעיים, שיקולים רוחניים חברתיים, אתיים-מוסריים, שיקולי בריאות ושיקולים נפשיים, שיקולים בטווח המיידי ושיקולים לעתיד לבוא' [...] ההכרעה מה יטיב עם הקטין היא מורכבת וסבוכה. זוהי מלאכה עדינה הדורשת איזון בין מכלול האינטרסים והפרמטרים של צרכי הקטין" הגישות השונות למעשה, קיימות כיום שתי גישות מובילות לבחון את שאלת העתקת מקום מגורים של הורה שהקטינים מתגוררים במחיצתו (בין אם באופן מלא ובין אם באופן חלקי) כמפורט בדברי כב' השו' נ. סילמן בתמ"ש (קר') 10428-03-10 פלונית נ' אלמוני (25/05/2013, פורסם בנבו); גישה אחת פורטה בהרחבה בעמ"ש (נצ') 9963-06-11 ס.ג. נ' ע.ג. (10/8/2011, פורסם במאגרים [פורסם בנבו])). על פי גישה זו, יש לקבל את נושא המעבר, "כמעשה עשוי", ועל ביהמ"ש להכריע בשאלת משמורת הקטינים, על פי טובתם, בהתבסס על ההנחה לפיה המעבר למקום החדש כבר התבצע. שיקולי טובת הילד ידונו לאחר העתקת מקום המגורים של ההורה. באותו עניין נקבע, כי טובת הקטינים נסוגה מפני חירות התנועה של ההורה (מתוך הנחה כי אין בטובה כדי למנוע מההורה לממש את זכותו כאדם). על פי גישה זו, די בכך שקיימת "יכולת הקטינים לשרוד את המעבר", על מנת לאפשר המעבר, ואף תיבחן השאלה האם יש בקשר של הקטינים עם מי מההורים גורם המונע ניתוק מאותו הורה, ומהי האפשרות הטובה ביותר עבור הקטינים במצב שנוצר (כשהכוונה – לאחר המעבר). הגישה השנייה מצאה ביטוי בעמ"ש (י-ם) 35652-07-12 א.ב.ח., נ' מ.ב.ח. (9/12/2012, פורסם בנבו). ביהמ"ש בחן באותו עניין האם צרכי הילדים מצדיקים את העתקת מקום המגורים. עוד בחן ביהמ"ש המחוזי האם יהיה בהעתקת המגורים כדי לפגוע ביחסים ובקשר שבין המשיב ובין הילדים, והאם הפגיעה תהיה בדרגת חומרה כזו "עד כדי כך שטובת הילדים תועדף על פני רצונה של המערערת לגור במקום שליבה חפץ"... בית המשפט המחוזי בירושלים אשר היה ער לקביעת בית המשפט המחוזי בנצרת ובכל זאת ביכר שמירת קשר איכותי בין הילדים לבין כל אחד מהוריהם ומתן אפשרות לכל הורה לממש אחריותו ההורית כלפי הילדים ועל כן קבע, כי לאותה עת אין בידו להיעתר לבקשת המערערת להעתקת מקום המגורים". בפסק דינו של השופט סילמן לעיל נקבע כי במסגרת קביעת רווחתו של הילד, יש לקחת בחשבון גם את רווחת הוריו: "מטבע הדברים, כאשר אמו של הקטין תזכה, לשקם חייה בהיבט הזוגי, וירווח לה, ירווח בצד זאת לקטין, רווחתה הנפשית של אמו משפיעה על רווחתו שלו. יחד עם זאת, גם רווחתו האישית של אביו הנה פרמטר בטובתו של הקטין – הקרבה, הסדירות, והקביעות. בצד כל אלו – יש להביא בחשבון את הסביבה, מערכת החינוך, וגורמי הטיפול בקטין". ובהמשך, קבע כב' השופט סילמן כי יש לתעדף את טובת הילדים על פני טובתם ורווחתם של ההורים: "איני יכול לקבל הגישה, כי חופש התנועה, וזכות שיקום ההורה, דוחקת טובת קטינים. הגישה לפיה יש להתיר מעבר/הגירה ורק אחר כך לשקול שיקולי משמורת וטובת קטינים, כמוה כהפיכת עיקרון על, ל"מושג שיש להתחשב בו". ברי כי קיימת קורלציה בין טובת המשמורן ובין טובת הקטין, אך לטעמי- סדר השיקולים הפוך". שיקול נוסף שהובא בפסיקה ע"מ (מחוזי באר שבע) 119/08 פלוני נ' פלונית (נבו, 13.08.2008)‏ היא הבחינה בעניין העתקת המגורים "השאלה אינה אם הקטינים כשלעצמם צריכים את המעבר והאם המעבר ייטיב עימם, השאלה גם אינה האם המעבר מוצדק. השאלה היא, מה טובתם של הקטינים במצב שנוצר כאשר האם מבקשת לעבור, ואין לבדוק אם יש צידוק למעבר והאם התנהגות האם נאותה." כיום, המגמה הרווחות היא שיש לתעדף את טובת הקטינים על פני טובת ההורים כך למשל פסק ביהמ"ש בעמ"ש (מחוזי-מרכז) 33666-01-21 א.כ. נ' א.ב. (נבו, 31.5.2021). "השיקול המרכזי העומד לנגד עיני בית המשפט בעניינים הנוגעים לקטין היא טובתו, תוך שאיננו מתעלמים בכך שטובת הקטין קשורה לחיים סבירים, נוחים ושלווים – כמו גם אושרם - של שני הוריו. ואולם, כאשר מתגלה מתח בין טובת הקטין לבין צרכיו האישיים של מי מההורים, שיקולי טובת הקטין הם המכריעים". עולה בבירור, כי כאשר מונחת לפתחו של בית המשפט שאלת של מעבר מגורים יש לבדוק היטב את טובת ורווחת הילדים אל מול טובת ההורים. ואכן, לא קלה מלאכתו של השופט היושב בדין. החלטה חד צדדית צריך וחשוב לדעת- כי מעבר של הורה משמורן ללא הסכמת ההורה השני למקום מגורים אחר במרחק מהותי אשר יש בו כדי להשפיע על יכולת הצד השני לעניין הסדרי השהות איננו חוקי: ""מעבר אינו יכול להיעשות בהחלטה חד צדדית אלא לאחר שיקול מעמיק ובחינה של טובת הקטינים" וכי השאלה שיש לשקול היא טובתם הקטינים והיכולת לשמר קשר עם ההורה האחר ולא "שיקולי צדקת המעבר".(תמ"ש (קריות) 6832-01-13 פלוני נ' פלונית (1.9.2013) הטבה כלכלית כהצדקה להתיר מעבר מגורים בתמ"ש (חיפה) 29348-05-16 מ.נ. (קטינה) נ' ש.מ. (15.8.2016) נבחנה סוגיא זו ושם נקבע על ידי בית המשפט, כי יש להעדיף את טובת הקטינות על זכותה של האֵם להטבה הכלכלית וכי טובתן היא מעורבות מרבית של שני ההורים בחייהם. על כן במקרה שם נדחתה בקשה להתיר את המעבר. בתלה"מ (חיפה) 39625-06-17 א' ש' נ' ג' ש' (25.7.2018) הבהיר בית המשפט, כי כאשר נדרש בית המשפט להכריע בסוגיה של מעבר מקום מגורים עליו לאזן בין זכות הילד לקשר יציב ורציף עם שני ההורים; זכותו של ההורה המשמורן לפתוח בחיים חדשים ולהתפתח וזכותו של ההורה השני לקיים קשר משמעותי עם הילד. תמ"ש (קריות) 3461/05פלונית נ' פלוני קבע כב' השופט סילמן: "כאשר מביאים אנו כהורים ילדים לעולם, 'מוותרים אנו' על זכויות רבות - נשללת מאיתנו פרטיות, חופש מסוים, שלווה מסוימת וזוכים אנו בהנאות רבות. הוויתור הינו חלק מודע, כחלק מאחריותנו ההורית, יכולת השיקום וניהול החיים לא נשללים אוטומטית אלא שהם כפופים לטובת הקטין". יוצא לנו לסיכומם של דברים כי הטיעון של קידום או בטחון תעסוקתי אינו יכול להצדיק מעבר מגורים מבלי שנבחנת השאלת בדבר המשמעות של המעבר בהיבט של הקשר של הילדים. יש להבהיר ולהדגיש כי גם אם בית המשפט מונע את המעבר אין בכך כדי לשלול מהאם את קבלת העבודה החדשה או לעסוק בה. החלטת בית המשפט נוגעת לאיסור מעבר הדירה אך לא לתעסוקה. גישת בתי הדין הרבניים גם בתי הדין הרבניים נתקלים לא אחת בשאלות אלו. אם כי, נקודת מבטו של בית הדין הרבני בנושא זה הינה שונה במעט מגישת בית המשפט. אמנם, טובת הילד מנחה את בתי הדין אולם שם ניתן משקל לא מבוטל ואולי אף מכריע לחזקות הלכתיות כמו: "הבן אצל האב" ראו לדוגמא: נודע ביהודה מהדורה תנינא - אבן העזר סימן פט ד"ה ועל דבר: וכתבתי הלכה למעשה שאם אחר הגירושין אין המגרש והמתגרשת בעיר אחת אז הדין שיישרא הבן אצל האב אפ' פחות מבן שש כדי לחנכו וללמדו. או הכלל: הכל מעלין לארץ ישראל לירושלים ואין הכל מוציאין (משנה כתובות דף קי עמ' ב'). מעניין לציין שכבר לפני למעלה מ- 400 שנה התנהלו דיונים הלכתיים בנושא זה די לציין את תשובת המבי"ט (חלק א' ס' קס"ה): "נראה דהכל לפי ראות בי"ד תקנתם של יתומים וכו'. עיי"ש בדבריו. וכן כתב בח"ב סימן ס"ב: "כי מה שאמרו הבת אצל אמה לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה, אלא לתיקון הבת שתלמד דרך ארץ עם אמה". ומבואר מדבריו דעיקר דין המשמורת תלוי בתועלת לבת. ועיי"ש עוד בדבריו שכתב: "וכ"ש כשהיתה גדולה שאפילו שלא תרצה לשבת עם אמה לא נוכל לכוף אותה שלא תשב אצל מי שתרצה דבקטנה שייך כפיה להושיב עם אמה, לא בגדולה וכו'." וחזינן מדבריו דבבת גדולה אין כופין אותה בענין המשמורת כנגד רצונה, אלא אזלינין בתר רצונה דזוהי טובתה. הגישות בהלכה: בספרות חז"ל מצאנו כמה וכמה גישות נעמוד על 2 מרכזיות: הגישה הראשונה- בשו"ת מהרי בר לב (יוסף בן לב 1505-1580) מגדולי רבני סלוניקי ביוון בספרו (ספר א', כלל יא' סימן נה) קובע כי זכות האם להעתיק את מקום מגוריה עם בתה, לאחר הגירושין- וזה לשונו: "מילתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים דהבת אצל האם לעולם, וכי יעלה על הדעת שכל אותם ההלכות שנאמרו בגמרא בפרק הנושא ובפרק אעפ"י שהגרושה בזמן שהוא מכירה, נותנים לה שכרה ומניקתו, שיכופו אותה לשבת באותה העיר שנתגרשה, ואם איתנהו להני מילי, לא הוו שתקי מינייהו הגמרא וכל הפוסקים דכגון האי ודאי היה צריך לאודועי ודברים אלו ברורים בעיני ממאי דאמרינן אמר רב חסדא זאת אומרת הבת אצל האם לעולם [...] ופירש"י ז"ל [...] דקתני מילתא פסיקתא, שמע מינה כל בת לצד האמור, יש לסווג ולומר כי במרבית הפסיקות ההלכתיות שעליהם לא נעמוד כי רבים הם נראה כי גם אצל האם. ואם איתא דהבת אצל האם שאמרו הוא דוקא כשאינה עוקרת דירתה, אבל אם עוקרת דירתה תשב אצל האחים, א"כ לא הוי מילתא פסיקתא."לשיקול של טובת הילדים ניתן משקל רב. מהאמור בדברי מהר"י בר לב עולה כי אין מקום וכך גם הסברה נותנת שכאשר האם נוטלת על עצמה את משא ההגידול לאחר הגירושין, דבר שיש בו כמובן תועלת וברכה גדולה לילדים, כיצד ניתן לכפות עליה לישב במקום מגוריה שאיננה חפצה בו, רק בשל העובדה שמקום זה עדיף לילדה? למול אותה גישה עומדת גישת המהרשד"ם (הרב שמואל די מדינה) (אבן העזר קכג) לשיטתו: "אמנם כמו שהבן אינו יכול להוציאו מן העיר ולהעלים אותו מעיני אביו כן הבת. וא"ת ומנא לן דבן אינו יכול להוציאו האם למקום שהיא תרצה, העבודה שנראה לי שמי שיפקפק בזה אינו אלא מן המתמיהין, דכי יעלה על הדעת שלא יהיה לאדם אלא אותו בן ויחיד ורך הוא אצלו ונפשו קשורה בנפשו והיה בראותו כי אין הנער ומת אביו מצרתו ותאמר שאפילו הכי נתנו לה כח להוליכו למקום רחוק זה אין הדעת סובל ב"ס [=בלי ספק] ולא היה צריך ראיה." המהרשד"ם תולה את המנעיה מצד צערו של האב, שלא יוכל לשהות עם בנו או בתו כאשר האם תעבור להתגורר בעיר מרוחקת. מעניין לציין כי המהרשד"ם ומהרי בן לב היו חיים באותה תקופה בסלוניקי. מעיון בדברי המהרשד"ם עולה כי שניהם התייחסו לאותו מקרה בדיון בו ביקשה האם לעבור מהעיר סלוניקי לעיר "לארסו" (ככל הנראה העיר לאריסה של היום) המהרשד"ם עצמו מציין כי המרחק בין שני ערים אלו הוא שניים או שלושה ימים (בהתאם לתחבורה שהייתה נוהגת אז). כך יוצא שאם האב באותו מקרה היה מעוניין לפגוש את ביתו אפילו אחת לשבוע היה עליו לשהות בדרכים חצי שבוע בהלוך ועוד חצי שבוע בחוזר ובחזרתו לצאת שוב אל הדרך ברור שזה לא רצוי ובוודאי בפוגע קשות באב המעוניין בלפגוש את ביתו. לצד זה, וחרף המרחק הרב קבע המהר"י בר לב שאין כל מניעה שהאם תעבור דירה גם את התוצאה תהיה כזאת שתמנע מהאב את הסדרי השהות עם הילדה. הרב אלישיב (קובץ תשובות ח"ב סימן קטו )טען כי אףהמהרשד"ם לא בא לשלול באופן גורף מעבר לש האם לעיר אחרת: "אכן נראה, דהני טעמי שעליהם ביסס הרשד"ם ז"ל את דינו לא שייכי אלא בעובדה שנשאל עליה שהאם החליטה לחזור משאלוניקי - ששם היה מקום מגוריה עם בעלה למולדתה ולמשפחתה עיר בלארסו שלפי מ"ש הרשד"ם שם, המרחק ביניהם הוא מהלך ב' או ג' ימים וגם סכנת דרכים כרוכה בנסיעה זו, אשר לפי המצב של אותם הימים הרי מרחק כזה פירושו הפרדת הילדה מאביה לאורך ימים. ועל גופא דעובדה זו השיב הרדב"ז בתשו' הנ"ל. לא כן במקרה דנן שריחוק מקום זה לא מונע את האב מלבקר את בתו כמה פעמים בשבוע [...] ולכן מסתבר הדבר שבמרחק כזה אשר נסיעה של שעה - שעתיים מבדילה בין מקום של האב למקום מגורי האם לא ישתנה הדין מה שקבעו חז"ל בת אצל אמה, כמו שלא תשתנה הלכה הנז', כשהורי הילדה שניהם גרים בעיר אחת, אלא שדירת האב בקצה העיר מצד אחד, ודירת האם בקצהו השני ופשוט כי תקנה זו שקבעו חז"ל בת אצל אמה לא ניתנה לשיעורין כאלה." יוצא איפא שבית הדין לא יכול להכריח את האם להתגור במקום בו היא איננה חפצה. התוצאה המתקבלת הינה שהאם רשאית להתגורר בסמיכות למשפחתה. יש לציין כי בפסקי דין רבנים קבע בית הדין הרבני כשאשר הוא יתרשם שהמעבר נועד לסכל או להרחיק את הילדים מהאב הוא יאסור זאת. בפועל- המצב כיום איננו כזה ובתי הדין מאשרים כמעט באופן אוטומטי את מעבר הילדים למקום מגורים אותו מבקשת האישה גם את המשמעות שהמעבר יסכל את הסדרי השהות. סיכום ומסקנות בסיכומם של דברים ראינו כי סוגיית מעבר מקום מגורים של ההורה המשמורן היא סוגיה קשה ומורכבת ויש צורך בבחינה מעמיקה של נסיבות המקרה ביחס לכל תיק ולכל מקרה באופן פרטני. עמדנו על קצה המזלג במצבים שבהם ההורה המשמורן מעוניין להעתיק את מקום מגוריו. ראינו כי בבית המשפט ישנם 2 גישות מרכזיות לעניין זה ובתי המשפט מבכרים לא אחת את הגישה השנייה שעיקרה היא טובת הילדים. לעומת זה, ראינו כי בבתי הדין הרבנים יש גישה מעט שונה ועיקרה כיבוד רצונה של האישה והעדר יכולת של בית הדין לכופה לגור במקום שהיא אינה רוצה. לטעמי, גישת בית הדין היא גישה קשה ביותר שלעיתים אף מכשירה מצבים בהם האישה קובעת מצב בשטח והתביעה מוגשת שהאישה כבר עברה מקום מגורים וזה מצב בלתי נסבל ויש וצריך לשנותו. משרד עו"ד רפאל אוחנה - דיני משפחה ומעמד אישי. רח' דרך חברון 101, בית הנציב, כניסה A קומה 2 ירושלים טל: 02-590-60-60 | פקס: 02-590-60-65 וואטסאפ: 052-804-82-93 | דוא"ל: refael@ro-law.co.il כל הזכויות שמורות למשרד עו"ד רפאל אוחנה | דיני משפחה ומשפט אזרחי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו. מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי בהתאם לצורך בטרם נקיטת כל פעולה.

bottom of page