מועד הקרע- מהו

איך נקבע מהו מועד הקרע?

הוראות החוק המסדירות את שאלת האיזון הרכושי שבין הצדדים הוא חוק יחסי ממון. בחוק נקבע (סעיף 5) כך:

הזכות לאיזון בפקיעת הנשואין (תיקון מס' 4) תשס"ט-2008

5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

ברבות הימים, בשנת 2008 תוקן חוק יחסי ממון ונוספו לו תחנות איזון נוספות קודם למועד פקיעת הנישואין. בתיקון 4 (תשס"ט), אפשר המחוקק את ביצוע איזון משאבי הצדדים אחר שחלפה שנה ממועד הגשת תביעה להתרת הנישואין או הגשת תביעה רכושית (סע' 5 א (א) 1 (א) ו- (ב) לחוק) וכן אם קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה רצופה של שנה.

במילים פשוטות- איזון המשאבים (הכוונה חלוקת הרכוש של הצדדים) מתבצע עם פקיעת הנישואין. עם זאת, בהתקיימם של נסיבות מסוימות, לרבות במצב בו ביהמ"ש מצא כי "קיים קרע בין בני הזוג" רשאי ביהמ"ש להקדים את מועד איזון המשאבים למועד בו ארע קרע ממשי וסופי שאינו ניתן עוד לאיחוי. בפסיקה נבחנו ונקבעו מקרים רבים שונים המעידים על הקרע בטרם פקיעת הנישואין כגון, הגשת תביעות , עזיבת הבית, הפרדת רכוש בפועל וכוו כפי שאלו נקבעו בהלכת לידאי (ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי , פ"ד מו(1) 602)

אינדיקציה נוספת לקרע בין בני זוג שהוכרה בפסיקה יכולה להיות גם במצב של בגידה (ע"א 246/77 דרוד נ' דרוד , פ"ד לב (1) 829) ו- ע"א 343/87 פרי נ' פרי , פ"ד מד (2) 154.

חשוב להדגיש שבסופו של יום, מועד הקרע, נבחן ונקבע בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו ומכאן החשיבות הקריטית לקבלת ייעוץ מקצועי בנושא.

מגמות בקביעת מועד הקרע

ככלל, יעדיף בית המשפט לנסות ולסיים את המחלוקות הרכושיות במועד הקרע ובסכוך ככל הניתן לעת בו נפרדו הצדדים בפועל כך שלא יהיו יותר כל קשרים כלכליים בין הצדדים לאחר הפירוד. כל נכס ורכוש אשר נצבר לאחר מועד הקרע שייך לבעל הנכס בלבד בהיותו מופק לאחר מועד הקרע ללא שהצד האחר השתתף ביצירתו.

הטעם הוא מכיוון שבנסיבות אלו לא קיימת, לכאורה, כל מעורבות של בן הזוג השני, לא בנכס גופו ולא בהשבחתו. במועד הקרע מסתיים השיתוף הכלכלי בין הצדדים. הזכות שמתגבשת לעת הזו היא להפרש בשווי הנכסים שצבר כל צד, בתקופת השיתוף הכלכלי (שקדם למועד הקרע) כפי ערכם במועד הקרע. וכדברי השופט רובינשטיין בפס"ד פלונית נ' פלוני:

" במקרה דנן לא הייתה למבקשת כאמור יד בניהול החברה, וכל מה שעבר על החברה מאז יום הפירוד ועד הנה אינו מצוי בשליטתה. אין מקום להפוך אותה לשותפה רטרואקטיבית בניהולו של גוף, ברווחיו או בהפסדיו משלא הייתה לה שותפות אמיתית בשליטה בו. אין מקום אפוא לשתפה בפירותיו לא ב"ענבים" ולא ב"באושים", כלשון השופט טירקל בע"א 5640/94 הנ"ל , בעמ' 257 (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני , נט (4) 614, 623 2005).

מועד הקרע- גישות שונות בפסיקות בתי המשפט.

בעבר שלטה גישתו של כב' השופט אהרן ברק לפיה כדי לקיים הלכת השיתוף יש לעמוד ב- שני תנאים מצטברים האחד, בני הזוג חיו בשלום זה עם זה (ניהול אורח חיים זוגי תקין כאשר מריבות לפעמים אין בהם כדי לשלול אורח חיים תקין) והשני, קיומו של מאמץ משפחתי משותף ((בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין, פ"ד מח(2), 221).

ברם, ולאורך השנים צומצמה דרישה זו עד להוכחת מינימום של חיים משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד ממשי ודי להראות אורח חיים תקין: (ראה: ע"א 819/94 לוי נ' לוי, נ(1) 300 {פמ"מ – 31/7/1996}).

כאמור, "עבר משקל הכובד מדרישה לחיי שלום, אל הדרישה למאמץ משותף תוך חיים משותפים תחת קורת גג אחת, אפילו אם לא שררה הרמונייה מלאה בין בני הזוג".

(ראה: ע"א 234/80 גדסי נ' גדסי, לו(2) 645 {פמ"מ – 22/4/1982}).

מכל מקום, המגמה הרווחת בפסיקה היום הינה מתן דגש על ניהול קופה משותפת (אין הכוונה לניהול חשבון בנק דווקא) ומשק בית משותף. בפסק הדין לידאי 809/90 לידאי נ' לידאי פ"ד מו(1) 602, 613 נפסק כי מועד "הקרע" בין בני הזוג הינו מועד הפסקת השיתוף, כאשר במועד זה מפסיקים בני הזוג לנהל קופה משותפת ולאחריו נוהגים עפ"י הכלל "שלי-שלי" "שלך-שלך".

לסיכומם של דברים- בדר"כ נטיית בתי המשפט הינה לקבוע כי מועד הקרע יחול ביום הגשת התביעות או יום עזיבת בית המגורים כאשר במקרים חריגים בלבד יקבע בית המשפט מועד אחר, המאפשר איזון אחר.