top of page

מאגר הידע

  • תמונת הסופר/תרפאל אוחנה עו"ד ומגשר מוסמך

חיוב האם בתשלום במזונות מדין צדקה

עודכן: 12 ביוני 2023

סקירה הלכתית לעניין חיובה של האם במזונות


חיוב האם בתשלום מזונות מדין צדקה


אחת הטענות שנשמעות לא אחת בבתי הדין היא שיש לחייב את האישה לשאת במזונות ילדיה שעה שלעיתים האב אינו יכול לשאת לבדו בעלויות אלו או לחילופין במצב בו הוצאות האב עולות על הכנסותיו.

במאמר זה נדון בשאלה זו נבחן את מקור הדברים בהלכה.

הבחנה בין גילאי הילדים

קטיני קטינים- ילדים מגיל 0 ועד לגיל 6.

קטינים- מעל גיל 6 .

להבחנה זו יש חשיבות גדולה בעצם החיוב בהלכה לחייב את האב במזונות ילדים.

במאמר זה לא נעסוק בחיוב של אב בילדים מעל גיל 6 ודיוננו יתמקד איפא בקטיני קטינים כהגדרתם.

כך לשון הגמ' (כתובות ס"ה עמ' ב'): "דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים, עד כמה? עד בן שש."

התוספות שם מעיר וכותב: לית מאן דפליג בזה שחייב מעיקר הדין (אין מחלוקת שהחיוב של האב במזונות הוא מעיקר הדין). כלומר, חיוב של האב לזון את ילדיו על גיל שש הוא מעיקר הדין (מדאורייתא) ומעל גיל 6 חובת האם הוא מכוח 'תקנת אושא' על ידי ביזוי על כך שהוא מתאכזר לידיו ולא זן אותם- במצב בו הוא אמיד. וכשהוא אמיד, בין הדין כופין אותו מדין צדקה לזון את ילדיו.

כך הביא גם הרמב"ם להלכה (הלכות אישות פרק י"ב) "כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים, ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו ופוצרין בו, אם לא רצה מכריזין עליו בציבור ואומרים פלוני אכזרי הוא ואינו רוצה לזון בניו והרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו, ואין כופין אותו לזונם אחר שש".

כך גם מסיק השולחן ערוך לדינא באבן העזר סימן ע"א סעיף א' וזה לשונו:

"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש וכו' ומשם ואילך זנן כתקנת חכמים עד שיגדלו ואם לא רצה גוערין בו."

מבואר אם כן שמצד הדין עד גיל 6 החיוב הוא מעיקר הדין, ומשם ואילך (היינו מעל גיל 6) הוא מתקנת אושא ומדין צדקה, ואם הוא אמיד כופין אותו לזון את ילדיו.

הגדרת מזונות ילדים ומה נכלל בהם

לאחר שראינו את מקור החיוב של האב במזונות ילדיו נשאר לנו לברר האם החיוב של האב הוא רק במזונות או אף בשאר צרכים אחרים?

תשובה מפורשת לכך נמצאת בשולחן ערוך (אבן העזר סימן ע"ג סעיף ו'):

"בניו ובנותיו עד בני שש חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור ואינו נותן להם כפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד"

מהאמור לעיל נמצאנו למדים כי חיוב האב במזונות ילדיו כולל אף את כל צרכיהם. וגדולה מזאת ראינו בדברי המהר"ם מרוטנבורג שפסק כי חיוב האב קיים אף כשיש להם נכסים שנפלו להם מבית אבי אימם כאשר הנפקא מינה לדינא היא האם יש לקזז סכומים שהאם מקבלת נניח מביטוח לאומי עבור הילדים הרי שלשיטת המהר"ם אין לקזז סכום זה מהמזונות אך מאידך לשיטת הרשב"א (תשובה חלק ב' סימן שצ"א) שפסוק שבמצב בו נפלו לילדים נכסים מבית אבי אימם אין האב חייב במזונות ילדיו וממילא יש לקזז את סכום המזונות.

שיעור המזונות- עד כמה

ראינו לעיל שחיוב האב במזונות קטיני קטינים הוא מעיקר הדין ולא רק מכוח תקנות חכמים.

נברר עתה מה יהיה הדין במצב בו האב משתכר משכורת שאיננה גבוה ואין לו יכולת לזון את ילדיו מעבר לנצרך להם.

חיוב האב בצרכים בסיסיים

בשולחן ערוך אבן העזר (הלכות כתובות סימן ע"ג סעיף ו') נפסק כך:

"בניו ובנותיו עד בני שש, חייב ליתן להם כסות וכלי תשמיש ומדור, ואינו נותן להם כפי עשרו, אלא כפי צרכן בלבד".

ומקור דברי השולחן ערוך הוא מדברי הרמב"ם פרק יג' מהל' אישות הלכה ו',


והנה במה שכתבו הרמב"ם והשולחן ערוך שאינו נותן להם כסות ומדור כפי עושרו אלא כפי צרכן בלבד, ביארו החלקת מחוקק (בסעיף קטן ו') והבית שמואל (בסעיף קטן ה'), וזה לשון הב"ש שם:

"כפי צרכן ולא לפי כבודו כי דווקא לאשתו נותנים משום דדרשינן מקרא ד'עולה עמו' וחייב לכבדה אבל לבניו אינו צריך ליתן אלא כדי צרכן."

משמעות הדברים שחיוב הבעל לאשתו הוא כפי מעמדו וכפי יכולתו, מה שאין כן לילדים שאין האב חייב לממן אלא את צרכיהם ההכרחיים, וכן העלה גם במגיד משנה שם.

טוען- אין לי מה הדין?

ראינו, כי האב מחיוב לממן את צרכיהם ההכרחיים בלבד. מה יהיה הדין במצב בו האב טוען שמבחינה מעשית איננו יכול לעמוד בסכום מזונות גבוה לילדיו.

בגמ' (בבא מציעא ס"ב עמ' א'[1]) נפסקה הלכה כדעת ר' עקיבא שתמיד אומרין 'חייך קודמין לחיי חברך'. האם כלל זה יש בו כדי להשליך על האמור בסוגייתנו? וממילא יהיה לנו לשאול האם יש להעדיף את צרכיו של האב על פני צורכי הקטינים או להיפך?

תשובה אפשרית לכך ניתן למצוא בטור (יורה דעה הלכות צדקה סימן רנ"א)

"כתב הרב רבי סעדיה, חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו, שנאמר 'וחי אחיך עמך' - חייך קודמין לחיי אחיך, וכן אמרה הצרפית לאליהו ועשיתי לי ולבני תחילה, 'לי' ואחר כך 'לבני' והודה לה אליהו ואמר לה לך ולבנך תעשה באחרונה.

מכאן, כי על האב לדאוג קודם לפרנסתו ורק אחר כך לפרנסת בניו ובני ביתו. ממילא, במצב בו האב טוען אין לי הרי שחובה על בית הדין לדחות בקשה לפסיקת מזונות גבוהים לאב כאשר אלו לא יספיקו לצרכיו שלו וישאירו אותו ללא פרוטה ובחרפת רעב.


חיוב נוסף- דין צדקה.

עד כה ראינו שחיוב האב במזונות ילדיו הוא מעיקר הדין. האם יש חיוב נוסף על האב בתשלום מזונות ילדיו מכוח דין צדקה? השאלה הזאת מתעוררת ביתר שאת במצב בו על האב לדאוג לצרכיהם הבסיסיים של הילדים באופן בו לא יהיה לו בעצמו אפשרות להתקיים.

בספר משפטי שמואל (הרב שמואל ורנר אב"ד ת"א) בסימן י' סעיף ג' כתב שהנוהג בבית הדין הוא להתחשב ברמת חייב האב ולא מקציבים לכל האבות שיעור אחיד. ומעיד הרב ורנר כי התקשה ונצטער עד מאוד ביישוב מנהג זה שאינו עולה בקנה אחד עם דברי השולחן ערוך והרמב"ם. ובהמשך כתב כי רחש ליבו לומר שיסוד המנהג הוא שלצד החיוב היסודי (כאמור, עד גיל 6 החיוב הוא מעיקר הדין) יש חיוב נוסף- מדין צדקה. ובצדקה אין קנה מידה אחיד לכולם אלא 'עני בן טובים' נותנים לו לפי הרגלו. ולכן, לשיטת הרב ורנר יש לחייב את הרב לספק לילדיו "די מחסורו אשר יחסר לו" כפי שהוגרלו הילדים, ובניו קודמים לכל צדקה אחרת.

בסיום דבריו כתב הרב ורנר (כתשובה על השגת הרב קרליץ שלא הסכים עימו בדין זה):

"אב שהרגיל את בנו ברמת חיים גבוהה, גם כאשר אינו בביתו בהחזקתו והוא בהחזקת אמו, חייב לתת לו מזונותיו וכל צרכיו לפי רמת החיים שהרגילו בביתו."

גם בפד"ר (חלק ט' עמ' 263) נקט הרב ישראלי בפשיטות יש לאב חיוב נוסף מדין צדקה:

אכן חיוב נוסף יש על האב לזון את הילדים מדין צדקה [...] בזה צריך לדון לפי הרגל הבן, שזה בגדר "אשר יחסר לו" וגם בפחות מבן שש האב חייב בזה נוסף על חיובו מכוח התקנה".

בפסקי דין רבניים (כרך ב' עמ' 8) נכתב כי יש מקום לחייב את בחיוב מעבר לצרכים ההכרחיים:


מסקנת הדברים כי פרט לחיוב האב מעיקר הדין ישנו חיוב נוסף של מזונות הילדים מכוח דין הצדקה. ודין זה אינו שווה בין כולם אלא כל אדם לפי עושרו או לפי עוניו.

קרוב קרוב קודם

ישנה מחלוקת בראשונים האם ומאחר וחיוב האב במזונות ילדים הוא מדין צדקה האם זה חוב אישי או ציבורי ובמילים אחרות האם ומאחר שאנו דנים את הילדים כעניים הרי שהחובה לזון אותם נופלת אל פתחי כלל הציבור וממילא היא לא חובה אישית או שמא לאו.

זה מחלוקת ארוכה ולא נעמוד עליה כעת. נציין כי ישנם בהלכה 3 דעות בראשונים לעניין 'דין קדימה' במצוות צדקה ומכאן נבחן מתי ובאיזה מקרה אומרים 'קרוב קרוב קודם' ובמצב זה כופים (את האב) לתת לילדים את כל צרכם (גם לשיטת הפוסקים שלילדים יש קרוב משפחה אמיד) או שמא אנו אומרים (כדעת הרשב"א) רק לגבי אב כלפי בניו ובכל גיל או (דעת רבנו ירוחם) שהחיוב הוא כלפי קטני קטינים עד גיל שש דווקא ולא מעבר.

השולחן ערוך (הלכות צדקה סימן רנ"א סעיף ד') פסק כדעת הרשב"א שהחיוב הוא לאב רק כלפי בניו (הרמ"א חולק ופוסק כדעת המרדכי שאפילו בשאר קרובים מחייבים לעשיר שהוא קרוב המשפחה מדין 'קרוב קרוב קודם')

ממסקנת הדברים נמצאנו למדים שלכל השיטות חובו של אב לזון את ילדיו מ 'קטיני קטינים' אף מדין צדקה, הוא אינו חוב ציבורי אלא חוב אישי החל על האב, ובית הדין יכול לכופו על כך.

מכאן לשאלה שבה פתחנו את דברינו

חיוב האם במזונות קטיני קטינים מדין צדקה

ראינו לעיל, שמלבד החיוב היסודי של האב במזונות ילדיו מעיקר הדין יש לחייבו גם כדי מחסורם ומדין צדקה האם במקרה זה יש בסיס הלכתי לחייב את האם המשתכרת ברווח שאף היא תישא בעול של מזונות ילדיה אם וכאשר מצבו הפיננסי כלכלי של האב אינו שפיר.

הבהרנו לעיל, כי חיובו האישי של האב לילדיו מדין צדקה הוא לתת להם את כל מחסורם אשר יחסר להם וזאת אף אם יש עשירים בעיר שיכולים להשתתף במצווה זו (מצוות צדקה) וזאת מכוח הכלל- 'קרוב קרוב קודם' וכמו שפסק השולחן ערוך לעיל.

נראה איפא, שבמצב בו האב מוגדר כמעוט יכולת או לחילופין כאדם שהוצאותיו עולות על הכנסותיו ואין לו יכולת לממן את כל מחסורם שהרי שמכוח הדין של קרוב קרוב קודם וממצוות צדקה תהא האם חייבת לשאת בנטל זה ולהשלים את מימון כל מחסורם של הילדים- אף אם מדובר בקטיני קטינים שהרי בחיוב מחמת צדקה עסקינן ולא חיוב מזונות שהוא מעיקר הדין (שחל כאמור על האב בלבד).

חיזוק לדברים אלו ניתן למצוא בדברי רבינו ירוחם שאף שאין האישה הגרושה חייבת להניק את בנה כלל, מכל מקום, בהעדר האב יש לאם חיוב וכופין אותו. ועל דבריו אלו של רבינו ירוחם הקשו האחרונים מה יסוד חיובה של האם ומהיכן התעורר חיוב זה?

לפי שאמרנו לעיל, ובפשיטות ניתן לומר שיסוד החיוב של האם הוא מדין צדקה שאף האישה (האם) חייבת במצווה זו ומאחר והאב איננו יכול לדאוג למזונות הילדים אזי כופין אותה כאם מחמת מצוות צדקה.

גם האחרונים (ראו בשו"ת ישכל עבדי אבן העזר חלק ו' סימן ל"ח) שכתב:

"דאם באמת האישה היא עשירה ויש לה האפשרות לטפל בילדה לפרנסו והאב אין לו היכולת אז יש לכפות על האישה לפרנסו, דאין לך קרוב יותר מהאם לבנה, ואין מקום לחלק בין טיפול לפרנסה, דאם היא עשירה הרי יכולה לשלם לאחרת שתטפל בו, וטיפול לא נפיק מכלל פרנסה."

בדומה לכך כתב הרב שפירא זצ"ל (חלק ג' סימן ח') שהאם היא הקרובה ביותר לאחר האב, ויש לחייבה מדין 'צדקה'

סיכום

בסופם של דברים נמצאנו למדים כמה וכמה דברים חשובים להלן עיקרם:

נמצאנו למדים שלאב יש חיוב מעיקר הדין לזון את ילדיו וחובה זו אבסולוטית היא ומעיקר הדין. נוסף על חיוב זה ראינו שיש על האב לזון את ילדיו עד כדי מחסורם וזאת מדין מצוות צדקה. בנוסף, בהעדר יכולת האב למלא את כדי מחסורם של הילדים ובהינתן שלאם יש אפשרות כלכלית אזי יש לכופה לשאת בנטל של מזונות הילדים מדין קרוב קרוב קודם שהרי היא הקרובה ביותר לילדים אחרי האב.

נקודה שיש להעיר שחיוב המזונות שמחיוב האב מעיקר הדין הוא סיפוק מזונותיהם וצרכיהם החיוניים והסבירים. האב אינו מחיוב לספק לילדו מותרות והוצאות אחרות. ויש להבהיר ולומר כי הכלל של 'וחי אחיך עמך' חייך קודמין לחיי חברך, נוהג גם כאן, ובית הדין לא יכול ואף לא צריך לחייב אב לזון את ילדיו מעבר ליכולותיו, כאשר ראש וראשון חייב האב לדאוג למזונותיו הוא.


האמור לעיל אינו ייעוץ משפטי והדברים נאמרו כסקירה כללית. בכל מקרה יש להתייעץ עם בעל מקוצע ולקבל חוות דעת בהתאם לנסיבות המקרה הספציפי.


יש לכם שאלה? מתלבטים? לא יודעים מה לעשות? אני פה לרשוכתם בכל שאלה ובכל עניין.





[1] מובאת שם מחלוקתם המפורסמת של בן פטורא ורבי עקיבא גבי שניים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים שאיננו מספיק לשניהם, ומי מהם נמצא בסכנת נפשות. ויעויי"ש בנו"כ האם איירי בסכנת נפשות ממש או אף בספק סכ"נ. ונחלקו הפוסקים בביאור מחלוקתם של ב"פ ור"ע, והאם ר"ע שהלכה כמותו ש'חייך קודמין לחיי חברך' סבור כן רק בסכנת נפשות ממש אך היכא שזה רק ספק סכ"נ הוא יודה לדברי בן פטורא שמוטב שימותו שניהם ואל יראה אחד מהם במיתת חברו, או"ד אף בספק סכ"נ אמר ר"ע את דברו. כך סבורים מרבית הפוסקים למעט שיטת ה'חוות יאיר' בתשובותיו, ואכמ"ל. א"כ בנידוננו נמי הגם שברור שאין כאן ממש סכ"נ, אף עכ"פ כאמור בכל גווני ברור שהאב עדיף על ילדיו – בפרט שהאב איננו מתנער מחיובו כלל. הוא מוכן לשלם את צורכיהם הבסיסיים אך לא יותר מכך.

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
7K3A8106_edited.png

פנייתך התקבלה בהצלחה.תודה על זמנך!

הזמינו שיחת ייעוץ ראשונה ללא עלות

bottom of page